"ושהמדינה תישרף": הסכסוך ארוך השנים של נתניהו עם שרי הביטחון

בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין שר הביטחון יואב גלנט שוררת אווירה מתוחה בימים האחרונים, כאשר גלנט ממהר לגנות כל קריאה של חבר קואליציה נגד בכירי הצבא, ולנסות לתת גיבוי להחלטות הבכירים. גלנט כבר פוטר במרץ האחרון - והוחזר לתפקיד. כעת עולה השאלה אם הוא יצטרף לשורה של שרי ביטחון בממשלות נתניהו שפנו נגדו.

"לצערי אני אחד מסדרה של שרי ביטחון שהגיעו למסקנה שאי אפשר לסמוך על נתניהו", אמר משה (בוגי) יעלון, שהיה שר הביטחון מ-2013 ועד תחילת 2016, בנאום ההתפטרות שלו, "מצאתי עצמי לאחרונה במחלוקות קשות בסוגיות ערכיות ומקצועיות עם ראש הממשלה".

קשה לשים את האצבע על מה שעובר בדיוק על שרי הביטחון של נתניהו. אולי הבעיה נובעת מכך שתמיד ראה בתפקיד בסיס כוח מאיים, אולי כי הם היו מזוהים עם הצבא שבעיני רוחו הוא חלק מהשיטה, מהממסד, מהאליטה, מהשמאל - בכל פעם תואר גנאי מפוקפק אחר. אולי כי הם ראו מיהו באמת בתוך חדר הקבינט.

"אני לא מכיר לא שר ביטחון ששירת עם נתניהו, לא רמטכ"ל, לא ראש שב"כ או ראש מוסד, שגמרו את זה באופן שבו הם תומכים בו", אמר יעלון הערב לחדשות 13 והוסיף: "חלקם הגדירו אותו כמסוכן לביטחון המדינה. הוא לא דואג למדינה ולאזרחים אלא דואג לעצמו, בעיקר לנוכח ההסתבכויות הפליליות שלו, ושהמדינה תישרף".

ההיסטוריה מוכיחה שעם כולם הסתכסך ואת רובם פיטר, לפחות פעם אחת. שר הביטחון גלנט כבר פוטר לרגע והוחזר בלחץ המחאה, אבל הוא האחרון בסדרה של שרים רבים. הראשון היה האלוף במילואים יצחק מרדכי. נתניהו, המטאור הפוליטי שניצח את שמעון פרס אחרי הסכמי אוסלו ורצח רבין, מינה אותו לשר ביטחון בממשלתו בשנת 1996. לפני תום הקדנציה נתניהו ראה בו איום, פיטר אותו בהפתעה ומצא אותו כיריב פוליטי בבחירות 1998 כראש מפלגת המרכז.

בשנת 1999 אהוד ברק הביס את נתניהו - שיצא לפסק זמן פוליטי ארוך. הוא חזר להיות ראש ממשלה ב-2009, עשור מאוחר יותר, ומינה את עמיתו, מפקדו, הרמטכ"ל לשעבר אהוד ברק להיות שר הביטחון. במקרה הזה היה שיתוף פעולה הדוק. ברק אפילו פירק את העבודה והקים את מפלגת "עצמאות". הם דנו ביחד באפשרות של מתקפה באיראן, אבל הדיל התפרק והיום ברק מסומן כאויב הכי מר של נתניהו מבחוץ.

בחירות 2015 הולידו שלושה שרי ביטחון. הראשון הוא יעלון, בליכוד, שפוטר אחרי פרשת אלאור אזריה. הוא יצא נגד הירי במחבל אחרי שנוטרל, נתניהו יישר קו, אבל חתך ימינה לאחר שנכנע ללחץ מימין. הוא פיטר את יעלון והחליף אותו באביגדור ליברמן. הרומן היה קצר. ליברמן טען שנתניהו לא אפשר מהלך רציני מול חמאס, והמשיך להעביר דולרים לעזה במזוודות. "אני כאן על מנת להודיע על התפטרותי מתפקיד שר הביטחון של מדינת ישראל", הכריז אז ליברמן. "כל תהליך ההסדרה מול חמאס זה כניעה לטרור".

אחרי ליברמן הגיע נפתלי בנט, שחתר מול נתניהו בעניין המנהרות בעזה ב"צוק איתן" ומונה גם הוא לתפקיד כחלק מדיל פוליטי. גם איתו זה נגמר רע. נתניהו נגרר משם למשבר הפוליטי, לשיתוק הפוליטי שמנע הקמת ממשלה כמה שנים, ובפעם הראשונה מינה את עצמו לשר ביטחון. את עצמו לא פיטר, אבל פינה את המקום לברית עם בני גנץ וגבי אשכנזי.

זו הייתה ממשלה רחבה, רבת קלקולים והשפלות. זה נגמר בעוד מערכת בחירות וממשלת חילופים של בנט ולפיד, ואז קאמבק מרהיב של נתניהו שהוביל את יואב גלנט לתפקיד הנחשק, אבל הכי מסוכן בממשלות נתניהו.

במרץ האחרון אמר גלנט כי "כשר הביטחון של מדינת ישראל, אני אומר בצורה הברורה ביותר: השסע ההולך ונפער בחברה חודר אל תוך צה"ל ואל גופי הביטחון". כיום הוא אומר דברים דומים - והאפשרות של פיטורים נראית קרובה מתמיד.