החוברת של ביסמוט - מול המציאות: הפערים בין ההבטחות לבין החוק
יו"ר ועדת החוץ והביטחון הציג היום בדיון עלון המסביר את האג'נדה מאחורי חוק הגיוס אותו גיבש, אבל כשצוללים לפרטים רואים שבינו לבין המציאות ישנו פער | צללנו לסעיפים הקטנים מאחורי ההצעה שתכשיר את ההשתמטות
בדיון שנערך היום (שני) בוועדת החוץ והביטחון, יו"ר הוועדה בועז ביסמוט הציג לחברי הוועדה עלון - חוברת המסבירה את האג'נדה מאוחרי חוק הגיוס אותו גיבש, אבל כאשר צוללים לפרטים רואים שבין החוברת של ביסמוט לבין המציאות ישנו פער.
נתחיל ב"עיקרי המתווה", שבו משווה ביסמוט את הצעתו להצעת "ליברמן-גנץ", מהכנסת שעברה, והיא לכל הדעות לא רלוונטית לאחר 7 באוקטובר. ביסמוט מדבר על יעד החוק - 23 אלף מתגייסים חרדים לצה"ל בתוך שלוש שנים וחצי.
אלא שהחוק מדבר על אחוז מסוים של חרדים שיכולים ללכת לחלופות שירות שאינו צבאי, וגם לא מציב יעד קשיח שצריך לעמוד בו בכול שנה. כלומר בחשבון אמיתי, לא מדובר ב-23 אלף מתגייסים אלא בפחות מ-17 אלף. גם הם, לפי החוק של ביסמוט, לא בהכרח חרדים היום.
לגבי מספר המינימום של לוחמים ותומכי לחימה, הדבר החשוב שנוגע לנטל המילואים - ביסמוט טוען שזו הדרישה של צה"ל: אי אפשר לדעת כמה מן החרדים כשירים להיות לוחמים. אלא שבנוסח של יו"ר הוועדה הקודם, ח"כ יולי אדלשטיין, שאליו דווקא כן רלוונטי להשוות - היה מספר מוגדר של לוחמים בתיאום עם צה"ל וצרכיו.
בטבלת ההשוואות המדוברת, בסעיף שנוגע לאפשרויות של שירות מקוצר שכביכול היו במתווה של הקואליציה הקודמת, ביסמוט טוען שאצלו אין מסלולים מקוצרים. אלא שאזרח חרדי שיתחיל את שירותו הסדיר ויבקש לסיים אותו אחרי תקופה קצרה, ייחשב בספירת היעדים.
ולסיום - בסעיף 3 ביסמוט פשוט מנרמל את העובדה שהיום חובת הגיוס לא נאכפת. הוא טוען שהדרך היחידה שתביא לתוצאות היא דרך ההידברות ובניית האמון. אם יש מקום שבו ההשוואה לממשלות קודמות כן רלוונטית, זה כאן. לאורך השנים - רבים וטובים ניסו להגיע להסכמות והידברות. זה לא הלך אז, זה לא הלך מייד אחרי 7 באוקטובר.