"הייתי שרה חרטאבונה": גלית דיסטל-אטבריאן עושה חשבון נפש

חמישה ימים אחרי מתקפת הפתע של חמאס ופרוץ המלחמה שנמשכת כבר 86 ימים, ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן התפטרה מתפקידה כשרת ההסברה ואמרה כי "אין לי אלא להודות ביושר שכל יום בו המשרד מופעל מהווה בזבוז של כספי ציבור". היא ביקשה לעשות חשבון נפש, והערב (ראשון) היא התייצבה מול המצלמות - והסבירה על מה: "על השנה האחרונה שהייתי מוחקת בכיף, לא השכלתי להבין שאני לא מועילה לאף אחד. לא לימין, לשמאל ולא למכלול".

"היו בערך מאה אנשים שהדהירו 9 מיליון לתהום, מהפוליטיקה, מהתקשורת, ממובילי הרשת", אמרה דיסטל-אטבריאן בריאיון, "הייתי חלק מהאנשים שגרמו למדינה להיחלש, שפגעו באנשים, שפגעו באזרחים שבחיי היומיום הם חברים שלי, הם בן הזוג שלי. זה נחת עליי בשנייה. פתאום את קולטת שכל מה שחשבת שעשית טוב - עשית רע. יצרתי שסע, יצרתי פילוג ויצרתי מתח. והמתח הזה הוביל לחולשה, והחולשה הזאת, בהמון מובנים, הובילה לטבח".

"בשבת בבוקר הבן זוג שלי מילולית מעיף אותי מהמיטה - קומי, העולם נחרב", היא סיפרה על הרגע בו היא גילתה מה קורה בעוטף עזה ב-7 באוקטובר, "זה הדבר הראשון שעלה לי - את עשית. את החלשת את העם".

כשנשאלה על איזה מההתבטאויות שלה לאורך השנה האחרונה היא הכי מתחרטת, דיסטל-אטבריאן השיבה מיד: "נפולת של נמושות. על זה התנצלתי כמה ימים אחרי, אבל לא נפל לי האסימון. רק היום נפל לי האסימון. אמרתי לעצמי - תסתמי את הפה, מה את מדברת אליהם ככה. אני פה יושבת ואומרת לציבור הדמוקרטי-חילוני - חטאתי לכם, גרמתי לכם לכאוב ולפחד על החיים שלכם פה. אני מתנצלת על זה, והם אנשים טובים לא פחות ממני, ולא פחות מהמחנה הלאומי. הם מביאים כל כך הרבה טוב".

"את החשבון נפש שאני עושה אתם עדיין לא עושים, אל תגידו לנו ביביסטים ומתחנפים", ניסתה דיסטל-אטבריאן להסביר את התנהלותה בשנה האחרונה, "זו לא חנפנות, זו אהבה מבעבעת. הציבור הליכודי הוא בראש ובראשונה משפחה, וכשמישהו עומד בראש המשפחה אנחנו אוהבים אותו".

על הימים בהם תפקדה כשרת ההסברה אמרה דיסטל-אטבריאן כי הייתה "שרה חרטאבונה", וסיפרה: "הלוואי ורק לא היו סופרים אותי. מתנכלים, מתעלמים. אני הייתי אחד האנשים שטורגטו על-ידי הלשכה של נתניהו. לא הייתה לי נגישות בכלל לראש הממשלה, אני לא בטוחה שהוא ידע מה האנשים שלו עושים לי. ולמה הם עושים את זה? זה סוד גלוי מאוד. כשאנשים טובים עם יכולות מתקרבים לראש הממשלה - יש שם ברקס". על התקרית בה היא ננעלה במרפסת סיפרה דיסטל-אטבריאן: "זו הייתה תקרית הרבה יותר קשה והרבה יותר מטלטלת, אני הייתי מפורקת. לא עשיתי מזה עניין כדי לא לפגוע במחנה. אני חייה את הבייס. אני הבייס".

על ראש הסגל במשרד רה"מ, צחי ברוורמן, היא אמרה: "אני לא הולכת לתת מילה אחת של הגנה עליו, ושיגיד תודה שאני לא אומרת יותר מזה. העולם הולך להשתנות מהקצה אל הקצה אחרי המלחמה, ואני לא חושבת שצחי ברוורמן יהיה דמות מאוד חשובה, ואם אני ארגיש שהוא רלוונטי זו תהיה חובתי לספר מה האיש הזה עושה".

על-אף הדברים שהיא אומרת, אם תובא אחרי המלחמה הצעה לפיזור הכנסת, דיסטל-אטבריאן טוענת כי היא תצביע נגד. "כשאני מסתכלת על כל המועמדים האפשריים, בלב שלם, במאה אחוז, במצפון נקי - הוא הכי טוב בפער", היא אומרת בהתייחסה לרה"מ נתניהו, "הוא טוב. לא טוב כמו שחשבתי, אבל אני הולכת לפי מה שצודק, לא לפי מה שטוב לי. ברמה האישית אני פגועה ממנו ברמה שאני לא יכולה לתאר, אני באמת אהבתי את האיש הזה אהבה נפש. נשחטתי, נזרקתי לכלבים. אני יושבת פה ואני סותמת את הפה, וכנראה אסתום את הפה לנצח, אבל נשחטתי. הם שחטו אותי, וזה האנשים שהכי אהבתי, ואף אחד לא יודע, ואני סותמת את הפה כי אני לא רוצה להעיק על הבייס ולאכזב את אלה שבחרו בי".

"הגישה שבה הבעתי את סט הערכים שלי הייתה איומה", מסכמת דיסטל-אטבריאן, "גם החזרה בתשובה שלי עכשיו היא לא במילימטר ירידה מנחיצות הרפורמה, ומזה שהתיקים של נתניהו תפורים, והתפיסה שלי הפכה להרבה יותר מורכבת. אני לא אגיד היום שנתניהו הוא אבי האומה, לא אחרי הטבח הזה".