"החיילים מפחדים": מאזן הכוחות בעידן המצלמות הדיגיטליות

ב-2008 השתנה מאזן הכוחות בין הפלסטינים בשטחים, חיילי צה"ל והפרקליטות הצבאית. בחודש יולי באותה שנה צולם חייל יורה כדור גומי מטווח אפס בפלסטיני שנעצר במהלך הפגנה בנעלין. הפרקליט הראשי באותה תקופה והיועץ המשפטי לממשלה לימים, אביחי מנדלבליט, צפה בתיעוד והורה על פתיחת חקירת מצ"ח נגד החייל היורה לאונרדו קוריאה, ונגד המפקד שלו סא"ל עמרי בורברג. "אם להיות אמיתיים", אמר עו"ד שלומי ציפורי, מומחה למשפט צבאי שייצג את בורברג. "הפרשה לא הייתה מקבלת כזה הד אם לא הייתה מצולמת".

"החיילים מפחדים, כי אם הם ידרכו את הנשק במקום הלא נכון או בזמן הלא מתאים, ויצלמו אותם - יכול להיות שהם ילכו לכלא". אומר עומר כהן, שלחם בעזה במבצע צוק איתן. יואב רגב, שאף הוא לחם במבצע האחרון בעזה, מסכים ומוסיף: "ברגע שאתה רואה מישהו מצלם אותך, כשאתה מתערבב עם אוכלוסייה אזרחית, אתה חושב גם על ההיבט המשפטי. איך זה יכול לבוא לידי ביטוי ולהשפיע על החיים האמיתיים שלך".

"ללא ספק, קיומה של המצלמה מרתיע חיילים מלנהוג בניגוד להוראות. המצלמה מאפשרת הרבה פעמים את הוכחת העבירה, כמו שהיה למשל במקרה של אלאור אזריה", מספר האלוף (במיל') אילן שיף, הפרקליט הצבאי לשעבר. "הצילומים היו מאוד חשובים בביסוס אשמתו. קיומה של המצלמה צריך להיות שיקול גם אצל המפקדים, כשהם עומדים בכל מיני פעולות, או אחרי פעולות צבאיות".