אדמת מריבה: מהן נקודות המחלוקת על אום אל-חיראן?

כבר 15 שנים דנים על עתידו של היישוב אום אל חיראן. ארבע ערכאות משפטיות קבעו כי המדינה רשאית לפנות את היישוב, אך התושבים טוענים כל העת כי לא הוצעה להם חלופה ראויה, וכי אפילו ביהמ"ש העליון קבע כי הם אינם פולשים.

אמש (שלישי) נמשך עד חצות המשא ומתן בין הרשות הממשלתית לתושבים בדבר פינוי מרצון של היישוב, אלא שאז הוא פוצץ כשכל צד מאשים את השני באחריות לפיצוץ. אלא שמסתבר שהסיפור הזה, שהסתיים בשפיכות דמים, הולך אחורה עד לימי קום המדינה.

>> דריסת השוטר בדרום - כתבות נוספות:

לא נמצאו ראיות הקושרות את הנהג הדורס לדאע"ש

השר ארדן בראיון : "חד משמעית מדובר בפיגוע"

גרסת המשטרה: הדריסה בוצעה לאחר ירי הרתעתי באוויר

הבדואים שחיו שם, ישבו במקור על אדמות ליד קיבוץ שובל, עד שבתחילת שנות ה-50 המדינה העבירה אותם לאדמה בה הם יושבים היום, תוך הבטחה שישובו לאדמותיהם. בתחילת שנות ה-2000 שרון אפשר לתושבים לבנות מבני קבע, אלא שאז מחליטה המדינה להקים באזור כמה יישובים יהודיים, שאחד מהם הוא חירן, על אדמת הכפר.

התושבים עתרו לביהמ"ש, ומאז 2002 הם נמצאים בהליכים משפטיים, עד לפני שנה. בפסק הדין הסופי קבעה נשיאת העליון נאור, כי הם אינם פולשים, אך המדינה רשאית לפנותם. מאז החל מו"מ בין התושבים לרשות לפיתוח ההתיישבות הבדואית בנגב, בצל אי הסכמות בין הצדדים.

יום שני האחרון נקבע כדד ליין, ואמש אירע הפיצוץ. המתווה שהציעה הרשות כלל בין השאר מגרשים לכל בית אב ואם, פיצויים כספיים ועוד. לטענתם מה שגרם לפיצוץ הוא הרצון של התושבים לחתן בחתונת בזק את כל 25 זוגות הילדים על מנת לקבל מגרשים. היום פונו רק חמש מתוך 60 משפחות, ולכן זה אינו סוף הסיפור.