האלימות בבתי הספר - פרצופה של המדינה | דעה

הקידמה והטכנולוגיות החדשות שדרגו את חיינו וקיצרו תהליכים רבים. כיום ניתן להזמין מוצרים מכל העולם בלחיצת כפתור, לצפות במסך הטלוויזיה במשחק כדורגל ובמקביל לקרוא מייל במסך המחשב, תוך שאנו מתענגים על אכילת סושי שהזמנו לפני 20 דקות. כמעט כל המידע בעולם נגיש בקצב שיא של לחיצת כפתור, אין גבולות, כך גם צרכינו מסופקים בקצב מהיר - הכל כאן ועכשיו.

אבל מה קורה כשהאינטרנט קצת 'תקוע' ו'איטי'? מה קורה כשהשליח עם ארוחת הצהריים שלנו מתעכב? איך נגיב? איך נכיל את האירוע כשהקלפים לא מסתדרים בשורה ובזמן? המציאות במערכת החינוך מתכתבת עם המציאות במדינה, כמו שהיטיבה לתאר להקת "תיסלם" ששרה "הפרצוף שלו הוא פרצופה של המדינה". מה שקורה במדינה מקבל ביטוי גם במערכת החינוך, שאיננה שמורת טבע. הילדים ובני הנוער חשופים למציאות הקשה בכבישים, ברחוב ואפילו בבתים.

מערכת החינוך היא בבואה של החברה, חברה שמקיימת מערכת אכיפה רופסת ומכילה מידי. רק בשבוע שעבר ניתנו עונשים מגוחכים של שנת מאסר על אחזקת נשק לא חוקי, ועברייני תנועה ואלימות זוכים בעבודות שירות בלבד. הקלוּת שבה אנו יכולים לנהוג באלימות מקבלת סוג של לגיטימציה מהמערכות במדינה.

האלימות היום נוחה עוד יותר עקב השימוש הנרחב ברשתות החברתיות, שמאפשרות לייצר 'מרחק ביטחון' מהקורבן שלנו - אנחנו לא פוגשים פנים אל פנים את מושא הפגיעה. המרחק מאפשר לנו התנהגות עבריינית מבלי לשלם את מחיר הפגישה עם הקורבן, מבלי להסתכל לו בעיניים, להתבייש להתמודד ובדרך כלל גם בלי להיענש ע"י החברה. בעבר, בכדי לפגוע במישהו היה צורך לפגוש אותו פיזית, כיום ניתן לשגר אליו או לסביבתו הודעת נאצה, האלימות נהייתה נגישה ונוחה.

לצערי אין פתרונות של "זבנג וגמרנו" ואין כפתור קסם שימגר את האלימות הפיזית והמילולית. כלל מרכיבי החברה חייבים להתכנס, לטכס עצה ולהילחם בתופעה המתרחבת. מערכת החינוך היא פקטור מרכזי בתחום ויכולה לשמש כר לצמיחת תרבות אחרת. יש לתקצב פעולות למיגור האלימות ופעולות הסברה במערכות החינוך. יש לייצר מערכות ברורות ואפקטיביות של שכר ועונש, מקל וגזר. אפס סובלנות לאלימות!

זה יכול להתחיל מניקיון הכיתה שחייב להיות באחריות התלמידים, מילים לא במקום שנזרקות לאוויר וכל התנהגות לא הולמת חייבת להיות ממוגרת ולהיעקר מהשורש מיידית. חייבים לחזק את המערכת, חייבים לתת גב וסמכויות נרחבות להנהלת בית הספר ולמורים. חייבים לתת תמריצים לתלמידים המצטיינים בהתנהגות למופת ובדוגמא אישית.

חשוב לומר כי ההחלטה לקיים שיח על מניעת האלימות בבתי הספר ומחוצה לו בשעה הראשונה ללימודים בבוקר שאחרי דקירת הנער ברחובות היא החלטה מבורכת אך אין להסתפק בה בלבד. השעה הזו צריכה להתפתח ולגדול לשעות רבות ולעיסוק רב בנושא. שעת לימוד זה רצוי אך לא מספיק, צריך שזו תהיה דרך חיים. ואם זו תחילת הדרך אל עבר תיקון גדול ומקיף - לו יהי.

במציאות אוטופית, בית הספר, או בשמו המדוייק יותר "בית חינוך", צריך לקבל ממוסדות המדינה אחריות גם על הפנאי, שעות הצהריים והחופשות שבהן התלמידים חשופים ופגיעים יותר (בלי לשכוח לתגמל את עובדי החינוך המסורים על עשייתם הברוכה). עלינו להפוך את בתי הספר לתיבת נח, למקום מוגן לתלמידים ולצוותים. בתי הספר יהוו מגדלור של חברה מתוקנת לכלל המערכות - ומתוך כך נצליח לשנות את פרצופה של המדינה.

חיים פלזנר הוא סמנכ"ל OU ישראל

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר רשת 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com