החורף מביא עמו עומסים בבתי החולים - ומי יטפל במטפלים? | דעה
גם אם ימי הגשמים מתמהמהים, אנחנו כבר שומעים על עומסים גדולים בבתיה"ח, תפוסת שיא של מיטות - וחולים הנאלצים להעביר את הלילה במסדרון. כל אלו יוצרים תסכול רב בקרב החולים ובני משפחותיהם, ומנגד עומס בלתי נתפס על הצוותים הרפואיים - אשר כורעים תחת הנטל גם בימים כתיקונם
החורף בפתח, וגם אם ימי הגשמים מתמהמהים, אנחנו כבר שומעים על עומסים גדולים בבתי החולים, תפוסת שיא של מיטות - וחולים הנאלצים להעביר את הלילה במסדרון. כל אלו יוצרים תסכול רב בקרב החולים ובני משפחותיהם, ומנגד עומס בלתי נתפס על הצוותים הרפואיים, אשר כורעים תחת הנטל גם בימים כתיקונם.
השחיקה, התסכול וחוסר האונים של הצוותים הרפואיים מובילים, בדרך הטבע, גם לחוסר סבלנות וקוצר רוח בטיפול בחולים ובמענה לבני משפחותיהם. המתח והחיכוך נראים כמעט בלתי נמנעים. על פי סקר משרד הבריאות, מדד השחיקה בקרב עובדי מערכת הבריאות עומד על 3.4, בסקאלה שבין 1 ל-7, גבוה ביותר מ-50% מזו של עובדים בסקטורים אחרים.
אין ספק כי לבעיה חייב להיות מענה מערכתי כולל, במסגרתו יתוגבר כוח האדם בבתי החולים ויתווספו אלפי מיטות אשפוז וציוד רפואי. על כך מדברים שנים, ולדאבון הלב הדבר לא מתבצע.
אך שאלה לא פחות חשובה שצריכה להישאל היא מי מטפל במטפלים? כיצד נותנים מענה נפשי ואופרטיבי לצוותים הסובלים משחיקה גדולה, וכתוצאה מכך הופכים לחסרי יכולת להיות אמפתיים באופן מלא כלפי המטופל ומשפחתו ולראות מעבר לגיליון הרפואי ולתוצאות הבדיקות?
יתרה מכך, לעיתים קל לשכוח, אבל מאחורי החלוק והסטטוסקופ של הרופאים והרופאות, האחים והאחיות, עומדים בני אדם. אותם אנשים צריכים לבשר בשורות קשות לחולים ולבני המשפחה ולהתמודד עם מוות מסביבם ברמה היומיומית. לכל אלו יש השלכות נפשיות ארוכות טווח וכבדות משקל.
הקשיים הללו לא יכולים להישאר ללא מענה לאורך שנים ארוכות, שכן הם פוגעים הן בחולים ובמשפחות והן בצוותים הרפואיים עצמם. אך האם ניתן בכלל לתת מענה נכון וכולל לצוותים הרפואיים ולשפר את עבודתם וגם את התמודדותם עם קשיים שונים הנובעים ממנה? מסתבר שיש דרך.
פתרונות מערכתיים לבעיית השחיקה צריכים לבוא ממערכי תמיכה הדדית מהסביבה המקצועית הקרובה של אנשי הצוות הרפואי. מחקרים בעולם מראים כי פציינטים מזהים צוות מגובש בו מתקיימים יחסי כבוד הדדי ותמיכה. עם זאת, לנו יש "קומה נוספת" להציע בעניין הטיפול בשחיקת הצוות הרפואי.
לפני מספר שנים הקמנו את ארגון "גישה לחיים" המעניק טיפול ומתן מענה לחולים, קשישים ובני המשפחות בימי מחלה קשה, קושי ומשבר. יחד עם פרופ' דן אריאלי, פרופ' מלכה מרגלית ופרופ' דויד פלדמן, ובשיתוף מוסדות רפואיים מקצועיים, פיתחנו את מודל העצמת התקווה - מודל רפואי מחקרי המעניק מיומנות קוגניטיבית להתמודדות עם מחלות קשות וסוף החיים.
בהמשך הדרך, פותח המודל גם למתן מענה לשחיקה בקרב צוותים רפואיים ולהתמודדות עם מתן בשורות קשות למטופל ובני משפחתו. תוכנית מיוחדת שפיתחנו, "בגישה אישית", מותאמת להעניק מענה לצרכים התקשורתיים, הרגשיים והנפשיים של הצוותים הרפואיים, ומקנה כלים לשיח אמפתי במצבים מאתגרים ולהתמודדות עם גורמי שחיקה.
יחד עם שותפים לדרך אנחנו מפעילים תוכניות מיוחדות לצוותים בבתי חולים ובקהילה, ושומעים מהם על השיפור הניכר ביחס ובמענה שהם נותנים למטופלים ולמשפחות. הצוותים הרפואיים מקבלים כלים יישומיים לבניית יחסי אמון וכבוד הדדי עם המטופלים ולראיית המטופל בצורה הוליסטית, המביאה בחשבון את רצונותיו, מחשבותיו, סביבתו הקרובה ועוד, הרבה מעבר לגיליון הרפואי ולתוצאות הבדיקות היבשות, וכלים יישומיים ורגשיים להתמודד עם השחיקה, כאמור.
כפי שנאמר בתחילה, לא די בכך. הקשיים האובייקטיביים בתוך המערכת הרפואית לא נעלמים עם השנים, להיפך. כעת, עם הקמת ממשלה חדשה בישראל ומינוי שר בריאות חדש, יש לקוות כי השר ייקח על עצמו את המשימה הקשה של ריפוי מערכת הבריאות הציבורית, הסובלת מחוליים רבים, למען המטופלים ולמען הצוותים הרפואיים. נקווה כי השר החדש גם ישכיל להבין כי ריפוי מערכת הבריאות הציבורית פירושה גם מתן מענה רגשי, נפשי ופרקטי לצוותים הרפואיים עצמם.
פרופ' בן קורן הוא סגן ראש המכון האונקולוגי במרכז הרפואי שערי צדק ומייסד ארגון "גישה לחיים"
רוצים לכתוב למדור הדעות באתר רשת 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com