המטרה לא מקדשת את האמצעים • דעה

בשבוע שעבר הכריע בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של 9 שופטים, בשאלה משפטית הרת גורל: האם פגם שביצעה המשטרה במסגרת פעולות חקירה עלול להוביל לכך שבית המשפט בהליך ביניים ימנע ממנה מנקיטת פעולות חקירה עתידיות, גם במחיר פגיעה בגילוי האמת ובלחימה בפשיעה?

תחילתה של הפרשה בשנת 2019, עת הודיע היועץ המשפטי לממשלה על כוונתו להגיש כתב אישום, בכפוף לשימוע, נגד ראש ממשלה מכהן. התקופה היא תקופת בחירות. אזרחי ישראל נדרשים בפעם השנייה בתוך חצי שנה להתייצב בקלפיות. ימים ספורים לפני מועד הבחירות, הוגשה תלונה במשטרה על-ידי שלמה פילבר, אחד מעדי המדינה המיועדים להעיד במשפטו של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו. בתלונה נטען כי מתוך רכב שחנה ליד ביתו של העד הושמעה הקלטה הקוראת לו לחזור בו מעדותו.

בעקבות התלונה נפתחה חקירה שהובילה לזימונם של ארבעה מיועציו של נתניהו לחקירה בחשד לביצוע עבירה של הטרדת עד. על אף שהחוקרים לא היו מצוידים בצו חיפוש במכשירי הטלפון הניידים של החשודים - כנדרש בהתאם לחוק - הם ביצעו, בהסכמת החשודים, חיפוש במכשירי הטלפון הניידים שלהם.

אלא שבניגוד לפסיקת בית המשפט העליון, החוקרים נמנעו מלציין בפני החשודים כי הם רשאים לסרב לביצוע החיפוש, ואף לא הודיעו להם כי אם יסרבו לחיפוש הדבר לא ייזקף לחובתם. בפועלם כך, נהגו החוקרים בניגוד לדין. בהמשך, לאחר שהחשודים ביקשו מהחוקרים להפסיק את החיפוש במכשירי הטלפון, פנתה המשטרה לבית המשפט בבקשה לקבל צווי חיפוש במכשירי הטלפון הניידים של החשודים.

פגם בהליך החקירה, שהוביל להשגת ראיות שהן תולדה של פגיעה בזכותו של חשוד להליך הוגן, עשוי לחסום את דרכן של רשויות החקירה מלהתבסס על אותן ראיות לצורך קבלת צו שיפוטי נגד החשוד? הנשיאה חיות, בדעת רוב, פסקה בדיון הנוסף כי הגם שההשלכות הראייתיות של החיפוש הבלתי חוקי ייבחנו בהליך העיקרי, ראוי שהפגם יהווה שיקול בהכרעה של בית המשפט בבקשה למתן צו.

לכאורה עמדת הנשיאה אינה סותרת חזיתית את עמדת השופט אלרון. גם האחרון סבור כי לא בכל מקרה תידחה הבקשה לצו בשל החיפוש הקודם הבלתי חוקי. אלא שלדידו, אם קיימת זיקה בין המידע שאותר בחיפוש הקודם הבלתי חוקי לבין הבקשה לצו, יש לבחון האם חרף הפגם "קיימת הצדקה מיוחדת להיעתר לבקשה".

במסגרת זו, יש לאזן בין הגנה על זכויות החשוד להליך הוגן לבין האינטרס הציבורי באכיפת החוק. לשיטתו, יש לשקול, בנוסף לחומרת הפגם הקודם (שיקול שהועלה גם על-ידי הנשיאה חיות), שיקולים נוספים, כגון: חומרת החשדות בגינם הוגשה הבקשה לצו ונחיצות צו החיפוש להמשך החקירה. הנה כי כן, על אף שהן הנשיאה חיות והן השופט אלרון מסכימים כי הפגם יהווה שיקול בהכרעה אם ליתן את הצו, עמדותיהם שונות: בעוד שהנשיאה גורסת כי רק מקרים קיצוניים וחריגים יובילו לכך שפגם זה, כשלעצמו, יביא לדחיית הבקשה, השופט אלרון גורס, בהתקיים זיקה בין החיפוש הלא חוקי לבין הבקשה, כי ברירת המחדל היא אי מתן הצו אלא אם קיימת הצדקה מיוחדת להיעתר לבקשה. שינוי זה הנו דרמטי מבחינת המסר ההרתעתי והחינוכי כלפי המשטרה.

המסר ההתרעתי ששיגר השופט אלרון למשטרה הינו חד וברור: לא זו בלבד שהמטרה לא מקדשת את כל האמצעים, אלא שלעיתים אמצעים לא חוקיים שינקטו רשויות החקירה עשויים לסכל את המטרה, קרי: את המשך החקירה. השופט אלרון חזר והדגיש, כי דווקא בשל העובדה שדוקטרינת פירות המורעל לא התקבלה בישראל, ולאור סבלנותו היחסית של בית המשפט בהליך העיקרי ביחס לראיות נגזרות העשויות להיאסף לאחר קבלת הצו, יש להקפיד הקפדה יתרה על זכויותיהם של נחקרים כבר בשלבי החקירה המוקדמים.

מסר זה, הגם שלא נעלם כליל בפסק דינה של הנשיאה, נשחק משמעותית בדיון הנוסף. הטעם לכך הוא ברור: על אף שהנשיאה מעלה על נס את חובת ההגינות של המשטרה, פסק דינה מפחית, משמעותית, את הסיכוי שבית המשפט בהליך ביניים "ישים ברקס" למשטרה וימנע ממנה לאסוף ראיות נגזרות המבוססות על ראיות פסולות.

אינני מקל ראש בעבודתה החשובה של משטרת ישראל במיגור הפשיעה ובלחימה בעבריינות. אלא שתפקידה של המשטרה, גם במסגרת המאבק החשוב בעבריינים, הוא לאכוף את החוק ולא להפר אותו. בימים שבהם משטרת ישראל מפרה, פעם אחר פעם, את הוראות החוק תוך כדי ביצוע חקירות פליליות, יש להצטער, אפוא, על שחיקת המסר ההרתעתי ששיגר השופט אלרון למשטרה.

ד"ר אסף הראל הוא ד"ר למשפטים, מרצה במרכז האקדמי פרס, לשעבר עוזרו של היועץ המשפטי לממשלה

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com