ההישג האסטרטגי הגדול של ישראל: התחזקות ציר ירושלים-אבו דאבי

מבצע "שאגת הארי" לא היה רק הצלחה מבצעית אלא נקודת מפנה אסטרטגית, דווקא במקום שבו ציפו לה פחות. תחת לחץ של מתקפה איראנית חסרת תקדים באביב 2026, הפכה מערכת היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות לשותפות ביטחונית אופרטיבית בפועל. מה שנבנה במשך שנים מתחת לפני השטח קיבל לראשונה ביטוי גלוי תחת אש. במילים אחרות, מעבר להישגים המבצעיים, התעצם ציר ירושלים-אבו דאבי והפך למרכיב ממשי בעיצוב הסדר האזורי.

בין 28 בפברואר ל-8 באפריל 2026 התמודדה איחוד האמירויות עם המתקפה האינטנסיבית ביותר בזירה המפרצית, והייתה היעד המרכזי של התקיפות האיראניות. היכולת להתמודד עם ירי איראני בהיקף נרחב נשענה על ארכיטקטורת הגנה רב-שכבתית יוצאת דופן, שהיא תוצר של מדיניות רכש עקבית של גיוון ספקים ובניית עמידות מערכתית. בתוך מערך זה בולט במיוחד מקומן של המערכות הישראליות Barak 8 ו־SPYDER, שתי מערכות הגנה אווירית שפותחו בישראל והוטמעו באמירויות בשנת 2022 כחלק מן השכבה הבינונית של ההגנה האווירית. שילובן לצד מערכות אמריקאיות ודרום-קוריאניות אינו רק פתרון טכנולוגי, אלא ביטוי לתפיסה אסטרטגית רחבה יותר של אינטגרציה רב מקורית. למעשה, העניין הגובר באמירויות בפתרונות הגנה אזרחית שפותחו בישראל מעיד על מעבר לתפיסת ביטחון רחבה יותר המשלבת בין הגנה אווירית להגנה מבוזרת על העורף. ההישענות הביטחונית על מערכות ישראליות להגנה אווירית בזמן מלחמה במקביל לרצון האמירתי לבנות מערך הגנה לעורף על פי המודל הישראלי מעידים על עליית שלב במערכת היחסים בין המדינות.

ישראל ואיחוד האמירויות חולקות אינטרסים ביטחוניים רבים, כשאיראן היא רק חלק מהפסיפס הביטחוני. תחילה, זירת הים האדום בה האינטרסים של האמירויות וישראל חופפים, הן בנוגע לסומילינד והן בנוגע לתימן. בכל הנוגע לסומלילנד, ישראל עוררה סערה עולמית כאשר הכירה בה כמדינה ריבונית בסוף 2025. האינטרס הישראלי במהלך ברור: הכרה בגורם מדיני לחופו של הים האדום, אשר יאפשר לישראל גישה נוחה ובטוחה יותר לניטור האיומים בזירה זו.

בעוד ישראל ניהלה מלחמה ישירה מול החות'ים במהלך המלחמה, איחוד האמירויות פועלת לחיזוק השפעתה בזירה התימנית. המצב המדיני בתימן משפיע ישירות על היציבות האזורית במפרץ, לאור פיצולה של תימן בין שליטה חות'ית בצפון-מערב המדינה לבין הממשלה התימנית בשאר שטחה של תימן. בשנה האחרונה, איחוד האמירויות הגבירה את השפעתה הישירה על הממשלה התימנית, כשהיא שוברת את הקו הסעודי המוביל, מתוך שאיפה להגביר את השפעתה על הנעשה בתוך תימן, זאת כדי להבטיח את האינטרסים האמירתים במפרץ ושמירה על חופש השיט והמסחר בים האדום. נקיטת העמדה האמירתית העצמאית מאותתת לישראל כי ניתן להסתמך על איחוד האמירויות כשחקנית מובילה ועצמאית, המוכנה ללכת נגד הזרם המפרצי כדי לממש את האינטרסים החופפים של עם ישראל. זירת הים האדום מהווה הוכחה לחפיפת האינטרסים בין איחוד האמירויות וישראל בזירת הים האדום: מיגור ההשפעה האיראנית במדינה לצד הבטחת חופש השיט והמסחר בים האדום.

מבצע "שאגת הארי" לא יצר את הציר הישראלי-אמירתי, אך הוא העמיד אותו למבחן בו נרשמו הצלחות ביטחוניות ומדיניות אדירות. מערכת היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות כבר אינה רק תהליך מתהווה, אלא תשתית אסטרטגית בפועל. מנקודת הזמן הזאת, השאלה אינה אם הציר קיים אלא האם ישראל תדע להפוך אותו למרכיב מעצב של הסדר האזורי המתהווה.