מתנגדי המהפכה ראויים להדלקת המשואה ה-13 | דעה

מלכתחילה הייתה "הרפורמה המשפטית" שם לא מוצלח למהלך שעיקרו היה שינוי המאזן בין הרשויות במשטר הישראלי, ואפשר להתווכח על נחיצות סעיפיה, כמו הסרת עילת הסבירות, פיצול תפקיד היועצים המשפטיים ושינוי הרכב הועדה לבחירת שופטים, מהלכים שנועדו לאפשר לפוליטיקאים ליישם סדר יום, מדיניות וחוקים שיש להם אינטרס בהם.

מערכת המשפט אינה מסתכמת רק בממשק בינה לבין הרשות המבצעת והמחוקקת, אלא נוכחת בחיי היומיום של לכל אזרח. במיוחד הדברים אמורים לגבי אזרחים בשולי החברה, שרחוקים מאוד מהסוגיות של בית המשפט העליון וסמכותו. חלק מהם הופכים להיות קורבנות של המערכת, אותה הם לא מבינים, מה שגורם להם לעתים לאבד את חירותם, להסתבך ולהיכנס למעגל שקשה לצאת ממנו.

רפורמה אמיתית במערכת המשפט הייתה אמורה לטפל בנושאים ארציים יותר ממאבק סמכויות, כמו עינויי דין, הרשאות שווא ועיקולים למיניהם שתופחים לחובות כבדים. רפורמה שמטרתה לייעל את המערכת הייתה אמורה לתקן בה מרכיבים שליליים שהתקבעו עם הזמן, לכוון לכך שמשפט יארך בפרק זמן סביר ותחום כדי להימנע מעינוי דין, או שחוב של אזרח תמים לא יתפח לממדים מפלצתיים. שינויים מעין אלה לא היו מעוררים התנגדות כה עזה בציבור, ובוודאי שלא היו מוציאים חלקים גדולים ממנו להפגנות נגד.

אל בליץ החקיקה של החודשים האחרונים, תוך חוסר נכונות להידבר ולהגיע להסכמות, הצטרף הנרטיב לפיו הרפורמה נועדה להשיב את מדינת ישראל לימיה השלווים, טרום עידן אהרן ברק. השופט ברק לא היה איש פוליטי ולא ניסה לקדם עמדות של שמאל או ימין,  אלא רעיון שבו האמין כאיש מקצוע וכעילוי משפטי. הטענה שמהלכיו הביאו לדיקטטורה שיפוטית לא תפסה אחיזה ונותרה כסיסמא לא מוצלחת.

גם ההתעקשות להציב פוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים לא משכנעת. ישנן משרות ציבוריות למכביר שהשפעתן על חיינו לא פחותה מזו של כל אחד משופטי העליון, דוגמת מנהל בית חולים ציבורי, מפקד מרחב במשטרה, ראש מנהל מקרקעי ישראל או אלוף פיקוד בצבא. האם גם אותם יבחר הציבור או הפוליטיקאים? האם לאדם שלא מגיע מתוך מערכת המשפט יש את הניסיון והכלים להעריך מזג שיפוטי כמו הערך המוסף ששופט מביא עמו לתפקיד? על פי הרציונל הזה אולי כדאי למנות אלוף פיקוד דרום שמרן ואלוף פיקוד צפון ליברל בהשקפת עולמו שיאזן אותו.

ניצחון מספרי בקלפי אינו חזות הכל, והוא מהווה רק עיקרון אחד מני רבים במשטר דמוקרטי. שלושת המנדטים שנודדים מהשמאל לימין ובחזרה, לא מקנים, לימין ולשמאל כאחד, את הזכות לשנות סדרי עולם, ולבטח לא כאלו הנתפסים כקריאת תיגר על המשטר הדמוקרטי ושלמות העם. שחרור מ"הדיקטטורה של ברק" עלולה לפגוע אנושות בזכויות אדם, זכויות אזרח וזכויות המיעוט, ואין זה משנה איזה מחנה מחזיק בשלטון, שכן לא משתחררים מדיקטטורה על ידי שיעבוד לדיקטטורה אחרת.

אל מול התהליכים הדורסניים של הממשלה ניצב בנחישות הציבור בישראל. המחאות וההפגנות שמתקיימות כבר כמה חודשים בהתמדה מרשימה הן תעודת כבוד לחברה אזרחית ערנית ותוססת. הציבור, כמעט על כל גווניו, מוכיח שדמוקרטיה היא ב-DNA שלו, ומוכן לעמוד על הרגליים האחוריות כדי להגן עליה. בשונה ממה שנהוג לחשוב, אזרחים רבים יצאו מאזור הנוחות, מהרשתות החברתיות ומהאדישות. ציבור שבימים כתיקונם הוא לא בעל אוריינות פוליטית הצליח לייצר סדר יום ,מתוך דאגה ואכפתיות ואף בלם לפי שעה כמה מהלכים שנויים במחלוקת. הצל"ש האמיתי מגיע לחברה בישראל על כל פרטיה, והיא ראויה להדליק משואה ביום עצמאות.

בימים הללו, לקראת יום העצמאות, ראוי להיות אופטימיים. זו יכולה להיות שעתה היפה של הדמוקרטיה הישראלית. בכוחה של החברה לקיים דיון ציבורי חשוב ונוקב על נושאים בוערים ורגישים. ניתן  לנצל את פרק הזמן הנוכחי לשיח והסכמות, ונותר רק לקוות שהציבור הצרוב מאירועי החודשים האחרונים יהיה נכון לכך.

ד"ר צבי וינר הוא מרצה בחוגים לכלכלה וניהול במכללה האקדמית גליל מערבי

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר רשת 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com