מחשבות על הודעת הסגירה של רשות השידור: לא ככה, אבל די לצביעות
למה ההתנהלות כל כך מבולגנת? איפה היו כל הצופים האלה עד היום? ולמה התקשורת לא מפסיקה לעסוק בתקשורת? סיון רהב-מאיר עם 5 מחשבות על השידור האחרון
כמה מילים על הודעת הסגירה הפתאומית של רשות השידור, ועל שידור מהדורת "מבט" האחרונה אמש:
1. לא ככה. לא מודיעים לאנשים במהלך שידור שזו תכניתם האחרונה. לא מורידים במפתיע את השאלטר. וזה רק חלק מההתנהלות הלא רצינית של הממשלה ביחס לנושא.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת
2. לא עכשיו. נכון, ערוץ 1 שידר פה במשך שנים בטון אשכנזי-חילוני-שמאלני בלבד. ניסה לחנך את העם, בלי מזרחיים, חרדים וימניים סביב מדורת השבט. אבל זו היסטוריה. זה הזמן לשמוח לאיד ולסגור חשבון עם מפא"י, או לנקום על סגירת ערוץ 7?
3. די לצביעות. אי אפשר גם להתנגד לסגירת התאגיד וגם להתנגד לסגירת רשות השידור. כמה אחוזים ממי שמתלונן עכשיו צפה במהדורה הזו בשנים האחרונות? או צפה בתכנית אחרת בערוץ 1? הצער על הסגירה הוא נוסטלגי, בגלל מה שהרשות הייתה, אבל לא בגלל מה שהיא היום. בואו נודה - רבים לא יודעים מה שמה של מגישת "מבט" שהנחתה את משדר הפרידה.
4. די להכללה. יש ברשות מקצוענים רבים שעשו עיתונות למופת, ויש רבים שקיבלו משכורות עתק בתוך מנגנון מושחת ולא מתפקד. ברגע שהוחלט לסגור, לאלה ולאלה מגיע הליך סיום מכובד יותר, אבל לא כולם שם "מגדלור של עיתונות" או "אוכלי חינם". יש ויש. ומאליה עולה השאלה - מי בכלל אמר שצריך להקים מהכסף של כולנו גוף נוסף? ברור שמגיעה לנו תקשורת טובה וערכית פי מיליון, אבל מי מבטיח שזה יקרה? דוד ביטן?
5. ובעיקר - די לניתוק. כזו אמפתיה לא ראינו אפילו מול פיגועים, אסונות או סתם סגירות מפעלים אחרים. הנהי וההיסטריה והקינות, הדיבורים על חורבן הבית ועל סוף לדמוקרטיה, מעידים שוב על הנתק העמוק בין התקשורת לבין העם. יותר מדי זמן הכותרת הראשית בתקשורת היא התקשורת עצמה.