משה נוסבאום מסביר: שתיקתו הרועמת של השר ארדן

השר גלעד ארדן שותק וזה לא אופייני לו. שני חברי כנסת, משה גפני ודוד אמסלם, מנסים להבעיר שריפה בהצעת חוק שקובעת כי מימון תקציב המשטרה יעבור מהמשטרה למשרד לביטחון פנים - והשר ארדן שותק כבר כמה שבועות, ושתיקתו רועמת.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

תקציב המשטרה עומד על יותר מ-11 מיליארד שקלים. מי שמנהל אותו הוא ירון ישראלי, בעבר איש החשב הכללי באוצר שלאחר שהועבר למשטרה גויס לדרגת תת ניצב - אין מן הנמנע שכשיסיים, ישוב לאוצר. עד עכשיו לא נשמעה שום טענה על תקציב המשטרה, וגם לחברי הכנסת שיוזמים את ההצעה אין טענות - אך כאשר התקציב הזה מממן גם את אגף החקירות שעוסק בין השאר בחקירות נתניהו, וגם את פעילות המשטרה נגד מאבקי החרדים. אלו סיבות מספיק טובות לחברי הכנסת אמסלם וגפני לבחוש ולהעלות את ההצעה השנויה במחלוקת.

ניסיון העבר מלמד שלהצעות מהסוג הזה אין סיכוי של ממש להתקבל. ניסיון העבר מלמד עוד שבדקה ה-90 ייפגשו המפכ"ל אלשיך והשר ארדן, ידונו בנושא ויפרסמו הודעה שתסכל את המהלך.

אבל בינתיים, השר גלעד ארדן שותק, ושתיקתו רועמת - כי מי כמוהו יודע לנטרל מוקשים מהסוג הזה עוד בטרם הוטמנו אם הוא רק רוצה: אמירה קצרה או הודעה לקונית בדבר אי נחיצות המהלך יכולה לשים קץ לפארסה הזאת, עוד בטרם היא עלולה שלא בכוונה להפוך לכדור שלג מתגלגל.

אבל השר ארדן שותק, כי זה גם עוזר לו, למשל, למקם את עצמו טוב יותר במשוואת יחסי הכוחות בינו לבין המפכ"ל, כשעל הדרך חברי הכנסת המציעים ולא רק הם אינם מחמיצים שום הזדמנות לחבוט ברב ניצב רוני אלשיך על סכומי כסף גדולים ששולמו לצרכים לא ראויים. לבסוף יהיה זה גלעד ארדן שינהג כמבוגר האחראי, ויודיע שאין מקום להצעה הזו להעביר למשרד לביטחון פנים את תקציב המשטרה כי כל הצעה מסוג זה עלולה להתפרש כניסיון ציני של פוליטיקאים להעביר לידיהם כוח והשפעה על פעילות של המשטרה - לעתים פעילות רגישה שעלולה לגעת גם בהם עצמם.

אז בינתיים, די נוח ומתאים לשר לביטחון פנים ש"הנערים משחקים לפניו" - והוא מעדיף לשתוק. ורק שלא יתעורר באיזה בוקר ויגלה שגם הוא איבד שליטה על המהלך הזה והסוסים כבר ברחו רחוק מן האורוות.