חוק חיפוש ראיות ללא צו – שימוש ציני בפשיעה בחברה הערבית

ביום שני עברה בקריאה ראשונה בכנסת הצעת חוק עוסקת בהרחבת הסמכות לערוך חיפושים ללא קיומו של צו חיפוש. על פי ההצעה, המשטרה תוכל לבצע חיפושים במקרים שבהם יש חשד סביר, כי במקום יש חפץ שיכול לשמש כראיה לעבירה מסוג פשע חמור ונדרש חיפוש מיידי כדי למנוע פגיעה או העלמה של הראיה.

על פניו, תחת הכותרת המפוצצת, מדובר בתיקון חשוב ומהותי לטיפול בפשיעה המשתוללת ברחובות. אלא שכותרות לחוד ותוכן לחוד. אין ספק, כי קיימת תחושה שיש עלייה בפשיעה ובעוצמת האלימות שלה. יום יום אנו שומעים על עוד ועוד מקרי רצח, אירועי ירי ופיצוץ מטעני חבלה. כמות נכבדת מהמקרים הללו היא בחברה הערבית.

באופן כללי, בחברה הערבית יש כמות גדולה מאוד של כלי נשק בכלל וכאלו שאינם מוחזקים ברישיון בפרט. התחושה היא כי אכן מדובר בתופעה רוחבית שמחייבת טיפול יסודי ונחוש. אך מה בין התיקון המבוקש, לבין התועלת שניתן להפיק ממנה לצורך טיפול בתופעת ההחזקה והשימוש הבלתי-חוקיים בנשק במגזר הערבי

במצב היום, קיימת בחוק סמכות לערוך חיפוש בכל מקום שבו "יש לשוטר יסוד להניח שמבצעים שם פשע או שפשע בוצע שם זה מקרוב". כלומר, לשוטר מותר לערוך חיפוש, ללא קיומו של צו חיפוש, אם יש חשד שמתרחש במקום כלשהו פשע (בזמן אמת) או שהתרחש שם פשע (בעבר הקרוב מאד– שעות ספורות בדרך כלל).

מכאן, שהתכלית שמנסה המשטרה להשיג, באמצעות הסמכויות שהיא מבקשת להוסיף, כבר אפשרית על פי החוק הקיים – החזקת נשק לא חוקי זו עבירת פשע שמקימה עילת חיפוש ללא קיומו של צו חיפוש. אם המשטרה חושדת שבבית מסוים יש נשק (על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה לשאלה מהו חשד סביר), היא יכולה כבר היום להיכנס למקום, לחפש את הנשק ולהחרים אותו אם אכן ימצא כזה.

גם ללא קיומו של צו חיפוש. הרי עבירה של החזקת נשק, היא עבירה שמתקיימת בהווה. כל הזמן. עד שהמחזיק כבר לא מחזיק בנשק. כל זמן שיש נשק בבית, מתקיימת עבירה. אם כך, מדוע המשטרה מבקשת להרחיב את סמכויות החיפוש לצורך טיפול בפשיעה הגואה?

מתקבל הרושם, שהמשטרה עושה שימוש ציני במצב הפשיעה בחברה הערבית, בלחץ הציבורי שעולה מהשטח ובפאניקה של חברי הכנסת והממשלה, כדי להקל עליה את העבודה. כל זה, תחת מסווה של צורך בכלי אכיפה ספציפיים.

הפרקטיקה של המשטרה לבקש "הקלות" לעבודתם במסווה של תופעות חברתיות היא לא חדשה. בשנות ה-80 למשל, המשטרה ביקשה (וקיבלה) הסמכה מהמחוקק לערוך חיפוש בשדה תעופה ללא קיומו של חשד סביר, לצורך מניעת הברחות של סמים לישראל. זאת, חרף העובדה שלמשטרה היו כלים מספיק טובים לאתר מבריחי סמים גם על בסיס קיומו של חשד – בין אם באמצעות מידע מודיעיני ובין באמצעות שימוש בכלבי סמים.

הסיבה לכך היא פשוטה – יותר קל ונוח לערוך חיפוש ללא קיומו של חשד סביר, כמו שיותר קל ונוח לערוך חיפוש ללא צו חיפוש. אז מה השוני בין המצב היום ולתיקון שאותו מבקשת המשטרה לערוך?

השטרה למעשה, בין השורות, מבקשת לאפשר לה לחפש ראיות, ללא צורך בצו חיפוש. עד היום, למשטרה אין סמכות לחפש ראיות ללא צו. לא משנה באיזו עבירה. עיקר הבקשות לעריכת חיפושים בצו, נוגעות לחיפושים לצורך איתור ראיות, ברגע שההגבלה הזו תוסר, למשטרה תהיה סמכות לערוך חיפושים ללא קיומו של צו, בכל מקרה של חשד לעבירות פשע חמור. הסמכה שכזו עלולה ליצור מדרון חלקלק ושימוש מופרז ולא מרוסן בסמכויות.

המצב היום במשטרה קשה. המשטרה סובלת ממחסור אדיר בכוח אדם. גם כוח האדם הקיים היום, הוא שחוק ומורגש באופן כללי שהמערכת הזו, המשטרה, נמצאת בתפקוד לא תקין. הוספת סמכויות ללא ריסון למשטרה לא תפתור את בעיית הפשיעה והאלימות. הוספת שוטרים וניידות (הרבה מהם) לתחנות המשטרה וליתר היחידות, דווקא עשויה כן להועיל.