מקבלי ההחלטות מנותקים מהמציאות הבית ספרית • דעה

בשנתיים האחרונות מאז פרוץ המגיפה, הפכו חיי המורים, הגננות, ההורים וכמובן בראש ובראשונה חיי שני מיליון תלמידי מערכת החינוך לסיוט מתמשך, שסופו לדאבונם אינו נראה באופק.

ביטול מתווה "הכיתה הירוקה" בראשית החודש, העבירו את האחריות לידי המנהלים והמורים, שצריכים להתמודד עם תקנות וחוזרי מנכ"ל שמשתנים חדשות לבקרים, נוהלים ותקנות ששונים מהתקנות הכלליות, דבר שהגביר עוד יותר את תחושות חוסר האונים והבלבול בקרב עובדי ההוראה, ובקרב ההורים והתלמידים, שלא פעם, רגע לפני היציאה מהבית "זוכים" להודעה מבית הספר על ביטול הלימודים בעקבות ילד מאומת, ובלית ברירה לקבל החלטה שנוגעת לבריאות הילד, על כלל ההשלכות הנובעות מכך.

ההתעסקות הבלתי פוסקת של ראשי מערכות הבריאות והחינוך לביטול מתווה הבידודים, משולה לרופא שמרכז את כל מאמציו בעצירת הדימום הפנימי באחד הגפיים, בשעה שהחולה סובל מכשל רב מערכתי. ביטול המתווה, בשעה שיותר מ-20 אלף אנשי הוראה, בהם סייעות, גננות ומורות, נמצאים בבידוד, מעיד על הנתק בין מקבלי ההחלטות למציאות החיים הבית-ספרית.

ההתמדה העיקשת להימנע מלקרוא לסגר בשמו, אינה משנה את העובדה שזוהי המציאות דה-פקטו שעמה מתמודדת מערכת החינוך. אנשי חינוך רבים זוכרים לטובה את מתווה הקפסולות בכיתות בגל השלישי שבמסגרתן יכלו המורים להעניק תשומת לב אישית לכל תלמידה ותלמיד, והדבר אפשר לתלמידים חלשים ובינוניים, או לתלמידים עם בעיות התפתחויות, הסובלים מלקויי למידה או שמצויים על הרצף האוטיסטי ומשולבים בכיתות הרגילות להמשיך ולהביא עצמם לידי ביטוי בקבוצה קטנה.

בהתחשב בעובדה שמתווה הקפסולות הוכיח את עצמו, הרי שנשאלת השאלה מדוע משרד החינוך לא ניצל את זמן ההיערכות לגל החמישי לפיצול כיתות או מעבר לקבוצות קטנות בשטח בית הספר? הסיבה היא שבאותה עת כיתות ה'-ט' למדו מהבית, כשאת הכיתות הריקות איישו תלמידי השכבות שהמשיכו ללמוד בבית הספר.

ההחלטה להשאיר את מערכת החינוך פתוחה, גם אם מדובר בארבעה או חמישה תלמידים בריאים בכיתה, אינה מותירה כיתות פנויות. זאת לצד מחסור כרוני של אלפי מורים במערכת, וכשאלו הם פני הדברים, האפשרות ליישום מחודש של מתווה הקפסולות יורד מהפרק.

בנוסף לאתגרי השעה שמנינו, מנהלי בתי ספר, פסיכולוגים ויועצים חינוכיים מדווחים בדאגה על זינוק חד במקרי אלימות בבתי הספר ברמה של "מכת מדינה". מנהלת בית ספר שעמה שוחחתי סיפרה כי פיתחה שיטת מעקב מקורית אחר החמרת תופעת האלימות המדאיגה בבית ספרה באמצעות "מדד פציעות".

היא ציינה בצער כי היא עדה לעלייה בהיקף הפציעות המרובות של תלמידים כתוצאה מקטטות, תקריות אלימות בהפסקות, ואווירה כללית תוקפנית בכיתות ובמסדרונות. התפרצות "מגפת האלימות" בבתי ספר רבים בישראל נובעת מריבוי בעיות כרוניות מתמשכות, שהתעצמו בשנתיים האחרונות מאז פרוץ מגפת הקורונה ובהן בין היתר: חשיפה ממושכת של ילדים למסכים הכוללת צפייה לא מבוקרת לאורך זמן בתכנים בלתי הולמים ומשפיעים לרעה, שבירת מסגרות חינוכיות רגילות ושיבוש בהרגלי למידה חיוניים וקבועים.

מערכת החינוך משלמת כיום מחיר כבד על התעלמות מבעיות אלה לאורך השנים. ריבוי התלמידים המבודדים ותרחיש שעשוי להתממש של סגירת רוב בתי הספר יחריפו את התופעות החמורות האלה ויגרמו לתלמידים נזקים שידרשו תיקון עוד זמן רב אחרי הקורונה.

פרופסור יהודה פלד הוא מרצה בחוג לחינוך במכללה האקדמית גליל מערבי

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com