מי ידאג ליתומים החדשים | דעה

האלימות כלפי נשים רק הולכת וגוברת. הנתונים ממשיכים לעלות ועומדים על כ-20 מקרי רצח על רקע מגדרי בכל שנה. לנתונים האלה יש גם פנים ושמות. לכל נרצחת יש משפחה וחיים שקיימה לפני שאיבדה את חייה. רוב הנשים הללו היו אימהות לילדים, שיצטרכו להתמודד עם אובדן של בית כפי שהכירו אותו.

יפית פוריאן בת ה-30 נרצחה בערב ראש השנה בידי אב ילדיה החשוד במעשה. היא הותירה אחריה ארבעה ילדים בני שנה עד שבע, כואבים והמומים מלכתה. לילדים הללו כנראה יהיה בית לגור בו, אבל מי יעזור להם לעבד את האובדן? לדבר את הכאב?

הרשו לי להסיט את תשומת ליבכם לזמן הבחירות, להחלפת הממשלה, לפוליטיקאים שעסוקים במלחמות אגו ולא מניחים דעתם להרגיש את גודל האובדן שחווה ילד בן ארבע, שבשעה שלומד לדבר ולהביע עצמו בעולם לראשונה, מאבד את אמו. אי היציבות הפוליטית וחוסר הבהירות בנושאים כמו אלימות במשפחה ויתמות, מובילים להתעלמות גורפת של הגופים שאמורים לטפל באותם ילדים.

בועת היתמות היא נושא שלא מדברים עליו. כנראה שקוראי השורות אלה בטוחים שמי שאמור לדאוג לאותם יתומים שנותרו מאחור הן רשויות הרווחה, הממשלה או אפילו משרד החינוך, אבל האמת יפה הרבה פחות ובזמן שכולם מדברים על הרצח, אף אחד לא מדבר על הנותרים.

המספרים לא משקרים: קצבת שארים (הקצבה לילדים מתחת לגיל 18 שאיבדו את אחד ההורים) היא הקצבה הנמוכה ביותר לילד בישראל (לעיתים אף פחות מ-1,000 ש"ח לילד לחודש). אותו ילד נופל בין הכיסאות ונכנס לסטטיסטיקה עגומה שמדברת על סיכויים גבוהים פי 3 להתמודדות עם מחלות נפש, פי 15 להתמודדות עם הפרעות אכילה ופי 13 אחוז לנשירה ממסגרות החינוך.

בחברה שלנו לא אוהבים לדבר על מה שקורה לאחר המוות ואני לא מתכוונת לחיים שאחרי, אלא למי שנשארו מאחור וצריכים להתמודד עם בירוקרטיה בלתי אפשרית. זאת למרות שמדי שנה מצטרפות יותר מ-2,200 משפחות למעגל היתמות וההתאלמנות - המעגל השקוף של 35,000 ילדים ונערים יתומים, שקופים לחלוטין למקבלי ההחלטות.

ממשלת ישראל חייבת להחליף תקליט בהקדם בכל הקשור לטיפול ביתומים בישראל, שרי מדינת ישראל לא יכולים להרשות לעצמם להגיע לשבעה, לצלם ולהתחבק עם קורבנות הרצח ולאחר מכן לשכוח מהמשפחות המתמודדות עם הכאב והחסר היום-יומי, עם העוני, הסיכון והכאב.

אֵבֶל על קרוב משפחה מִדרגה ראשונה, או על אדם אחר קרוב במיוחד, לעולם אינו מסתיים. הוא משנה צורה, מומר לתהליכי צמיחה וגדילה, או כמילה וקיפאון, מתעמעם לזיכרונות מרוחקים, אך אינו נעלם. התמיכה החברתית, הכלכלית, הרגשית ומונעת הסיכון עבור אותם ילדים היא גלגל הצלה עבור מי שיהיו האזרחים של המחר - דור העתיד שלנו במדינת ישראל. עד שממשלת ישראל תבחין בבעיה כבר יהיה מאוחר מדי ובדיוק כמו הרצח הבא, מאות ילדים בכל שנה ימצאו את עצמם לבד ברגעים הקשים ביותר בחייהם.

הדר קס היא מייסדת ומנכ"לית עמותת חמניות ויתומה