פסק הדין של ניסו שחם עשוי לסבך את נתניהו במשפטו

המשפט בעניינו של ניצב בדימוס ניסו שחם ידע עליות ומורדות רבות, אך במסגרת פסק הדין שניתן אתמול בעניינו, בבית המשפט העליון, מתקבל הרושם שעבירת המרמה והפרת האמונים מגיעה למחוזות חדשים ובלתי צפויים.

כזכור, המדינה האשימה את שחם בכמה עבירות הטרדה מינית, מעשה מגונה ומרמה והפרת אמונים. אם נתעכב מעט על עבירת המרמה והפרת האמונים, נגלה שהמדינה יצרה בתיק שחם קונסטלציה משפטית חדשה בקשר לעבירה זו, שכונתה בפסק הדין של העליון "תזת הצבירה".

על פי תזת הצבירה, אפילו אם לא די באירוע אחד בודד כדי להגיע לכדי עבירה פלילית, הרי שמספר אירועים כאלו יחדיו – המנותקים האחד מהשני – יכולים להפוך את כל מסכת המעשים (המנותקים האחד מהשני) לכדי עבירה של מרמה והפרת אמונים.

בית משפט השלום דחה את תזת הצבירה וקבע שהיא אינה מספיקה להרשעה בדין הפלילי. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי, מצא לנכון לקבלה, וכך הסוגייה הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון. בדעת רוב, קבעו אתמול שופטי העליון כי תזת הצבירה מקובלת והיא אפשרית. מדובר בלא פחות מרעידת אדמה בתחום הפלילי.

על פי דעת הרוב בפסק דין שחם, קיימים מקרים מסוימים שאינם מספיקים, כל אחד בפני עצמו, כדי לגבש עבירה פלילית. אך כאשר מצרפים את אותם מקרים – אפילו אם אין מדובר בתוכנית עבריינית מגובשת ומתוכננת, אלא במעשים אקראיים – הרי שמדובר במצב שיכולה לחול עליו תזת הצבירה שתביא להרשעה במרמה והפרת אמונים.

על פי פסק הדין, ישנם שלושה מבחנים לבדיקת התקיימות תזת הצבירה: חומרת המעשה הבודד, כמות המעשים הפסולים ופריסת המעשים על פי הזמן (זמן קצר בין מקרה ומקרה ופריסת המעשים על פני תקופת זמן ארוכה).

כלל האצבע המרכזי בדין הפלילי הוא שאינה ענישה למפרע – אך כלל זה חל על חיקוק ולא על פרשנות לחוקים. כלומר בהחלט ייתכן שפסק הדין שניתן אתמול בעליון (בהנחה שהוא לא ישונה בדיון נוסף), מאותת בחוזקה לשופטים בערכאות נמוכות יותר, הדנים בתיקיהם של נבחרי ציבור, כיצד עליהם לנהוג.

אי אפשר, כמובן, להתעלם מההשפעה האפשרית של פסק הדין על עניינו של ראש הממשלה לשעבר ויו"ר האופוזיציה בהווה בנימין נתניהו. אין מחלוקת כי פסק הדין בעניינו של שחם, מוסיף כלים רבים בארגז הכלים של הפרקליטות בעניינו של נתניהו.

כך למשל, מתחזקת טענת המדינה, בעניין תיק 1000 (תיק מילצ'ן) כי אפילו אם קבלה של סיגרים או שמפניות בכמות קטנה בכל פעם איננה כזו שעונה על הגדרת העבירה של מרמה והפרת אמונים, הרי שכמות גדולה, כמה פעמים, על פני ציר זמן – היא כזו שמוכיחה עבירה. אולם תיק 1000 איננו התיק העיקר שמושפע מפסק הדין בעניין שחם, אלא דווקא תיק 4000 (וואלה-בזק).

אמנם תיק 4000 עוסק בשוחד ואמנם תיק שחם עוסק במרמה והפרת אמונים – אך בחינה פונקציונלית של שניהם, מלמדת שבקלות תוכל המדינה לבקש לערוך היקש בין העניינים. על פי טענת המדינה בתיק 4000, היו מקרים רבים שבהם ניתנו לנתניהו "הטבות" בדמות סיקור אוהד. תיק 4000 בנוי מפסיפס עצום, של ראיות הבנויות ממאות ואפילו אלפים של מקרים פרטניים קטנים הנוגעים לידיעות בודדות באתר "וואלה" - בקשה להעלות ידיעה על עניין מסוים, בקשה לשנות ידיעה או בקשה להסיר ידיעה.

לא תוכל להיות מחלוקת, שאם היה מדובר במקרה בודד של השפעה על ידיעה ב"וואלה", הרי שהיה מדובר בזוטות ולא בדבר שעולה כדי עבירה פלילית. אולם כאשר עסקינן במקרים רבים (ככל שטענה זו תוכח כמובן), עדיין תצטרך המדינה לשכנע את בית המשפט כי צירוף של מאות בקשות שכאלו, אפילו אם הן מנותקות מתוכנית-על פלילית (כפי שנקבע בפסק הדין של שחם), עומדת ברף המעשים הפליליים.

מניסיון העבר ומטבעו של המשפט כמתפתח מעניין לעניין, ניתן לומר בצורה בדי מושכלת, כי הפרקליטות קיבלה כלי משמעותי לארגז הכלים שלה – לעבירת המרמה והפרת האמונים וייתכן שאף לעבירת השוחד.

עו"ד עומר בללי הוא מומחה למשפט פלילי

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com