מאבדים את המצפן: התגובה ההכרחית בלבנון - והשיקולים הקריטיים
12 הילדים שנרצחו במגרש כדורגל משקפים מחדל שחושף את ההזנחה, ההמתנה - וכישלון המנהיגות. על כל אלו ישראל חייבת להגיב, אך אחרי 7 באוקטובר חייבת לחלחל ההכרה שנקמה היא לא חזון בר קיימא. ניצחון משיגים במחשבה תחילה ולא בסיסמא חלולה. חשוב שנמשיך לשמור על המצפן - אך לא להמשיך לאבד את הצפון
ישראל חייבת להגיב על המתקפה על מג'דל שמס. ישראל חייבת לפעול. זה חשבון פשוט, אבל חשוב לשמור על המצפן ולא להמשיך לאבד את הצפון. 12 הילדים שנרצחו אתמול במגרש הכדורגל בצפון רמת הגולן משקפים מחדל שחושף את ההזנחה,, ההמתנה, הפגיעות - וכישלון המנהיגות.
דברי הרהב וההבטחות הרבות בנאומים של גורמים שונים מתנפצים על קרקע המציאות - ומייצרים סכנה. קיים פער שלא ניתן לגישור בין הבטחות מנופחות ליכולת מעשית. המדינה חייבת להתייצב, להכין תוכנית, להכין את האוכלוסייה, ולטפל בה. להסביר בעברית ולא באנגלית, לדבר על המחיר ועל תוצאה חלקית - ולסמן את היעד המדיני והאסטרטגי.
הרחקה מהגבול והסדרי ביטחון הם קו הסיום של כל מהלך צבאי או מדיני. צריך לבחון חלופות לפני היתכנות ויכולת ביצוע, ולפלוש קרקעית רק אם ברור מה יהיה עוד חודשיים. יש לפעול בעוצמה בביירות רק אם יש הבנה מה מהלך כזה יעשה בטהרן - ואיך הוא יתקבל בבית הלבן.
לצד כל הדברים, מה שברור זה שישראל חייבת להגיב על האסון הנורא. אך אחרי 7 באוקטובר חייבת לחלחל ההכרה שנקמה היא לא חזון בר קיימא, כעס הוא לא תוכנית עבודה - וניצחון משיגים במחשבה תחילה ולא בסיסמא חלולה.