ועידת האקלים נכשלה - הצעירים מזכירים לנו שלא מאוחר מדי

ועידת האקלים בגלזגו הסתיימה בקול ענות חלושה. לא לבשורות הללו חיכינו. בשבת שעברה צעדו עשרות אלפים ברחובות גלזגו, רובם צעירים ובני נוער. אפילו ממרחק אלפי קילומטרים, קל היה לחוש את הזעם שלהם, את תחושת הבגידה, מהולה בתקווה. COP26 נחשבה לוועידה שתטה את כף המאזניים. ועידת האקלים מנסה לפתור את משבר האקלים כבר מ-1995, וגם הפעם הגיעו אליה מנהיגי כל העולם עם אופטימיות שעדיין לא מאוחר מדי לפעול.

למדור הדעות של אתר חדשות 13 - לחצו כאן

הצעירים, לעומתם, התבדו כבר מזמן, הם לא הגיעו אופטימיים לגלזגו. בכל זאת הם קיוו שהפעם יהיו מעשים ולא דיבורים, אבל קיבלו Greenwash. את קולות השינוי מוועידת האקלים כבר לא נשמע.

הצעירים האלו סמכו על הממשלות שלהם, על המנהיגים והמנהיגות שלהם, ועל ההורים שלהם – והם מרגישים שרימו אותם. דור שלם אכזב אותם. הדור שלנו.

[brightcove_iframe video_id='news-news-flash-part-2111011803' autoplay='0' credit='' desc='הפגנה בגלזגו למען פעולה נגד משבר האקלים ' poster='' kid='1_wfimnncs' duration='343']

הצעירים מרגישים את משבר האקלים על בשרם: הם מסתכלים 30 שנה קדימה ומתקשים לדמיין לעצמם עתיד. תסריטי האימים כבר לא רחוקים כמו שהיו לפני כמה עשורים, כשאנחנו היינו צעירים. הם מוחשיים יותר מאי פעם, מפחידים ומשתקים.

למרות שהמאבק במשבר האקלים הוא כנראה המאבק הפסימי מכולם, אלפי בני נוער ברחובות שלא מוותרים על האופטימיות, הם מרגשים אותי. אקטיביזם פירושו אופטימיות. אופטימיות פירושה סלילת דרך לשינוי ולהתחדשות.

בכל זירה אחרת, האופטימיות אינה חלום. היא בגבולות הריאליים, היא אפשרית. לפעמים נמצאת יותר בהישג יד, לפעמים רחוקה לאין שיעור – אבל ניתן לראות אותה בקצה האופק. עם משבר האקלים, זה לא המצב. לא יהיו לנו עוד הזדמנויות לתקן. מה שאנחנו מקלקלים עכשיו, יישאר מקולקל לעד, וייפגע בחיים של כולנו.

האלפים ברחובות מרגשים אותי ומעציבים אותי במקביל. מעציב אותי שלא הצלחנו לפעול בזמן. מעציב אותי שאנחנו עושים מעט מדי. כשאין תקווה לעתיד, כשאין תקווה לשינוי שיוביל לעולם טוב יותר – אין סיבה להיאבק. ובכל זאת אנחנו רואים אותם נאבקים, עומדים בגב זקוף למול מנהיגי העולם – וקוראים בקול גדול נגד הקפיטליזם נגד האדישות.

אולי זה אומר שהתקווה עוד ישנה במעמקי הלב. אולי עוד לא מאוחר מדי להחזיר לצעירים את העתיד שמגיע להם. אפשר לדבר עוד ועוד על אחריות אישית, על צמצום צריכה ושמירה על הסביבה, על טבעונות, על אקטיביזם - כל אלה מבורכים וחשובים. אבל כף המאזניים היא הפעילות שלנו, מקבלי ההחלטות: כמדינה, כנסת וממשלה.

כבר מעל שני עשורים שאני פועל למען הסביבה והאקלים. לעיתים ממסדרונות הכנסת, ולעיתים מכיכר העיר. כך או כך, למרות הצלחות קטנות בדרך, עדיין לא הצלחנו במשימה.

חברותיי וחבריי לכנסת ולממשלה: ביחד עם ארגוני הסביבה, ביחד עם צעירות וצעירים נחושים, יש לנו מכפיל כוח. קואליציית הפשרות שלנו, היא הזדמנות שלא תחזור על עצמה. יש הרבה נושאים שלא נוכל לקדם בכנסת הזאת, עלינו להתמקד בתחומים שאפשר ולהשקיע בהם עד שנצליח.

עלינו להכריז על מצב חירום אקלימי בדחיפות, לחוקק חוק אקלים, להשקיף את פעילות קצא"א ולעצור את עסקאות הגז.

עלינו להסיר חסמים מפיתוח אנרגיה מתחדשת ולהעלות את יעדיה מיד. יש לנו הזדמנות לעשות שינוי אמיתי, בואו נשכיל לנצל אותה, זאת האחריות שלנו. מתוך חשבון הנפש, נדרשת פעולה. עכשיו זה רגע האמת.

מוסי רז הוא חבר כנסת מטעם מפלגת מרצ

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com