שלוש מילים שמסבירות למה אילון מאסק שם X על טוויטר | דעה
כש-Threads של צוקרברג כבר חצתה את רף 100 מיליון המשתמשים, נראה שאילון מאסק מתחיל לאבד את העשתונות ולא נותר בטוויטר אף אחד שימנע ממנו מהלכים קפריזיים, בעיקר בגלל "High Power Distance" - המונח המתאר פערי כוח גדולים בתור ארגון. ולמה אם טוויטר הייתה חברה ישראלית זה לא היה קורה?
מאז שנרכשה על ידי אילון מאסק, טוויטר לא שקטה. בכל מספר שבועות אנחנו שומעים על מהלך חדש שמעורר קיתונות של ביקורת ופוגע בפופולאריות של הרשת. זה התחיל עם החזרה של צייצניים אלימים כמו קניה ווסט (שכבר הספיק להיות מורחק שוב), המשיך עם פארסת ה"וי הכחול" שהובילה לגל של התחזויות, החמיר עם שינוי האלגוריתם שנועד להגביר את החשיפה של המשתמש לפוסטים של מאסק (בהחלט אביר הדמוקרטיה וחופש הביטוי) - והגיע לשיא עם ההחלטה להגביל למשתמשים את הכמות הציוצים שהם יכולים לקרוא ביום. החדשות החמות הן כמובן השיגעון החדש מבית היוצר של אילון מאסק: שינוי שמה של טוויטר ל-X. למאסק יש אובבסיה של ממש לאות, עם חברות כמו: Space X ,X.com, ואפילו דגם של טסלה עם השם Xׂ.
מי שנתקל בהתנהלות של טוויטר בטח תוהה לעצמו איך מאסק לא נתקל בביקורת מצד עובדיו בחברה. ובכן, מדובר במנהל שמפטר עובדים שמעזים לבקר אותו. מעבר לכך, ההיררכיה שנוצרה בטוויטר היא ביזארית. ביוני האחרון, מאסק החליט למנות סוף סוף מנכ"לית שתחליף אותו בניהול טוויטר, לינדה יאקרינו. הבעיה? מאסק נשאר בחברה לא רק כבעלים אלא גם כ-CTO ׁ( מנהל טכנולוגיה ראשי). ועכשיו נשאלת השאלה: מי מקבל את ההחלטות? כיוון שמאסק הוא CTO, הוא כפוף למנכל"ית. מצד שני המנכ"לית כפופה לבעלים - מאסק. ההחלטות של טוויטר בתקופה האחרונה מראות בדיוק מי עדיין מנהל את החברה.
חוסר היכולת של יאקרינו לעצור את מאסק מדגים במידת מה את המונח High Power Distance ("מרחק כוח גבוה"), המתאר מצב שמתאר מצב בו ישנם פערי כוח גדולים בתור ארגון, מדינה, חברה וכו'. המשמעות היא, שהבוס קובע הכול ואי אפשר לערער אליו, גם כאשר מדובר במצבי קיצון.
בעבר, חברת התעופה הלאומית של דרום קוריאה נחשבה לאחת מהגרועות בעולם, עם שיעור התרסקויות גבוה בהרבה מהממוצע, ובסוף שנות התשעים היא אף זכתה ל"שבחים" מהנשיא הקוריאני שכינה אותה "בושה לאומה". אבל כיצד ייתכן, שמדינה כה עשירה ומתקדמת טכנולוגית, מראה ביצועים כל כך גרועים בתחום התעופה? בדיקה שהקוריאנים ערכו מצאה תשובה בת שלוש מילים: High Power Distance. בקוריאה, ובכלל במדינות מזרח אסיה, מדד מרחק הכוח הוא גבוה.
המחקר שבחן את התרסקות טיסה 801 של חברת התעופה הקוריאנית בשנת 1997 מצא כי הגורם העיקרי להתרסקות היה התרבות ההיררכית בתא הטיס, שהובילה לחוסר תקשורת בין הקפטן למשנה שלו. המשנה ידע מה היא הפעולה התקנית שהייתה מונעת את ההתרסקות, אך לא תיקן את הקפטן מתוך כבוד לדרגתו ולגילו, עד שהיה מאוחר מדי.
לאחר ההתרסקות, חברת התעופה והרשות לתעופה האזרחית בקוריאה ערכו שינויים משמעותיים באימון ובנהיגה של תרבות תא הטיס, כולל דגש על תרבות הבטיחות, וניהול משאבי הצוות (CRM - Crew Resource Management), שמתמקד בתקשורת ובעבודת צוות בתא הטיס. שנים של אימון מקיף ושינויים בתרבות החברה הביאו למצב שבו חברת התעופה הקוריאנית מדורגת כיום באופן עקבי בין החברות הבטוחות ביותר בעולם.
אגב, אם אתם שואלים את עצמכם מה המצב בישראל, אז כאן מסתכלים על רוב המדינות מלמטה, בפן החיובי של המילה. כנראה שמשהו באופי הישראלי, בשילוב העובדה שכבר בצבא אנחנו לומדים שבמקרי קיצון פער הכוח מתאפס (פקודה בלתי חוקית בעליל), מאפשרים לנו להעיר ולהאיר את עיני הבוסים שלנו כאשר הם טועים. ואם צריך לבחור בין להיות חצופים לבין להתרסק, כנראה שעדיף להיות חצופים.
אמנם, מטבע הדברים, בשל חלוקת העושר, באמריקה מדד מרחק הכוח הוא גבוה. עם זאת, בשל ערכים כמו אינדיבידואליזם, חופש וכו', המרחק נמוך בהרבה בהשוואה למדינות מזרח אסיה. אם כן, למה בכל זאת אין מי שיגיד לא לאילון מאסק? כיוון שמאסק בעצמו הביא את החברה למצב שבו פערי הכוח גדולים מדי, למרות שמדובר בעובדים אמריקנים.
כפי שהוזכר בתחילת המאמר, מאסק פיטר את מרבית העובדים, רבים מהם משום שהשמיעו עליו ביקורת. הוא גם עובד וגם הבוס של המנכ"לית, ומעבר לכך מתנהל בהתנהגות קפריזית ולעיתים אף בריונית. הוא לא מתנהל בצורה רציונלית, וכבר הספיק לקלל את בעלי "מטא" מארק' צוקרברג בגלל שטוויטר מפסידה ל-Threads, האפליקציה החדשה מבית אינסטגרם. במצב כזה, אין מי שיגיד למאסק שהמחוון של המטוס מראה שהוא עומד להתרסק.
אבקש להדגיש, אילון מאסק הוא אולי היזם הגדול בהיסטוריה. עם מיזמים כמו פייפאל, טסלה ועד ל-Space X, אין חולק על כך שמדובר בווינר ובאיש מבריק. על אף כל אלו, אי אפשר שלא לבקר את ההתנהלות שלו שפשוט פוגעת בכל מי שקשור לטוויטר: בעובדים, במשתמשים ובעצמו - בעל השליטה.
כנראה שיש הרבה דברים בתרבות הישראלית שאנחנו צריכים לשפר. תופעות כמו עיגול פינות, חוסר תכנון לטווח ארוך, איחורים וחוצפה שלפעמים עוברת את גבול הטעם הטוב. עם זאת, חלק מה"חוצפה" הזו היא שמאפשרת לנו להימנע מטעויות פטאליות. ואם מסתכלים על מדד מרחק הכוח בהיבט הגלובלי, נשאלת השאלה האם תהיה לו אותה חשיבות בעוד 20 שנה? בסופו של דבר, הראשונים להיפגע ממהפכת ה-AI הם המנהלים, מכיוון שקבלת ההחלטות תעבור לאלגוריתמים שמקבלים החלטות באופן נקי מרעשי רקע, וכמעט לא טועים. האם אז מרחק כוח גבוה עדיין יהווה חיסרון? או שהיכולת לקבל סמכות של מכונה תהווה מפתח לשגשוג כלכלי בעולם החדש שנוצר?
עו"ד רעות גולדמן היא מנכ"ל קבוצת גיאומטריקס, חברת ועדת "הלסינקי" בביה"ח בילינסון וחברת דירקטוריון בעמותת נאמני ביה"ח שניידר לילדים
רוצים לכתוב למדור הדעות באתר רשת 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com