הקירוב המסוכן של ישראל לגוש המדינות הדכאניות | דעה

בעת הזו, שבה אזרחי ישראל מגבשים את בחירתם בערכים ובאינטרסים שיובילו את התנהגות המדינה, נראה שהתחרות המחריפה בין המעצמות הגדולות מחלקת את מדינות העולם לשתי קבוצות מובחנות הנאבקות זו בזו על ערכים ועל אינטרסים.

שני מאפיינים בולטים מתגלים במאבק נוכחי שהולך ומחריף בין המעצמות הגדולות. המאפיין הראשון מתבטא בהתגבשות של שני מחנות, שמייצגים עמדות קוטביות בנוגע לסדר העולמי: מחנה אחד כולל את מעצמות הסטטוס-קוו שמעוניינות בהמשך הסדר הבינלאומי הקיים מאז 1945 שהעמיק והתרחב לאחר תום המלחמה הקרה ב-1990.

סדר זה מתבסס על ליברליזציה כלכלית ופוליטית בתוך מדינות, על מוסדות בינלאומיים לשיתופי פעולה, ועל תלות-גומלין הקושרת בין הכלכלות ושמעודדת מעבר חופשי של הון וסחורות. התשתית הרעיונית של הסדר הבינלאומי שהתגבש בין המעצמות הגדולות מאז 1945 היא הנורמה המכוננת של כיבוד השלמות הטריטוריאלית של מדינות, וביטוייה החוזרים כריסון עצמי של המעצמות הגדולות.

מנגד, עומד מחנה המעצמות הרביזיוניסטיות, אלו ששמות דגש גדול יותר על מה שאין להן מאשר מה שיש להן ומוכנות להשתמש בכוח על מנת להשיג את מטרותיהן, תוך הפרה ברוטלית גסה של הנורמות הטריטוריאליות המכוננות. בעשור האחרון, כל מדינות העולם חוו דפוסי התנהגות של מעצמות שלא נצפו מתום מלחמת העולם השנייה, בהן השתלטותה הצבאית של המעצמה הסינית על אזורי מחלוקת טריטוריאליים בים סין הדרומי, פלישת רוסיה לקרים בפברואר 2014 ובאופן בוטה אף יותר, מלחמתה באוקראינה מאז פברואר השנה. שאיפות דומות, אך עם ביטויים מוגבלים יותר בעת הזו, מתקיימות גם במעצמה האזורית האיראנית.

המאפיין השני המתגלה בתחרות המחריפה בין המעצמות הגדולות, הוא השוני בסוגי המשטרים שבין המחנות היריבים. לא ניתן למצוא משטרים דמוקרטיים במחנה הרביזיוניסטי המובל ע"י סין. למחנה זה, משתייכים רק משטרים סמכותניים-דכאניים, שפועלים בכוח על מנת להחליש ולשנות את הסדר הבינלאומי הקיים.

מדינת ישראל נולדה, שרדה, צומחת ומשגשגת תחת הסדר הבינלאומי בהובלת ארה"ב, ומאז עסקאות הסקייהוקים והפאנטומים בשלהי שנות ה-60, הפכה לתלויה יותר ויותר בארה"ב, שמשמרת את הפער האיכותי הצבאי בין ישראל לשכנותיה ואת הסכם השלום הישראלי-מצרי, מספקת סיוע צבאי ישיר רחב היקף, גיבוי כלכלי ומדיני באופן מתמשך ובמצבי משבר, ומעניקה לישראל מטרייה דיפלומטית עצומה בסוגיות אסטרטגיות ואחרות במוסדות בינלאומיים. במרוצת השנים נוצרה שותפות אסטרטגית המתבססת על ערכים משותפים לצד אינטרסים משותפים- שילוב שהתגלה כחזק ועמיד בפני תהפוכות פוליטיות ומשברים בינלאומיים.

האפשרות הממשית היא שלאחר מערכת הבחירות הקרובה, תוקם בישראל קואליציה שמרנית-מיליטריסטית שמורכבת ושתלויה בגורמי קיצון שמתחייבים בפומבי לפעול לשינוי סדרי המשטר הדמוקרטי באמצעות ההשתתפות בהליכים הדמוקרטיים, דוגמת הצעת החוק לבחירה פוליטית של שופטים, או העברת חוק עוקף בג"ץ. בהיעדר עיגון חוקתי עמוק לזכויות האדם והאזרח צעדים שכאלו עלולים באם יתממשו, להרחיק את ישראל מזהותה הדמוקרטית ומשיוכה לקבוצת המדינות הדמוקרטיות בעולם.

התרחקות מהערכים המשותפים לישראל ולארה"ב כפי שהזהירו לאחרונה בכירים אמריקנים ביחס לחברות עתידית אפשרית של ח"כ איתמר בן גביר בממשלה, תקרב את ישראל במהירות הרסנית למחנה המדינות הסמכותניות-דכאניות, וכפועל יוצא גם לאינטרסים שלהן, תוך קריאת תיגר על הסדר הבינלאומי שיצרה ארה"ב, בזכותו זוכה ישראל בעשורים האחרונים לעדנה ביטחונית, חברתית וכלכלית.

כפי שזיהוי הקבוצות המתחרות הניע המלצה לשינוי בולט במדיניות החוץ הישראלית ועמידה לצד אוקראינה ולו מהבחינה הערכית, וכפי שההתפוררות הפוליטית-צבאית של רוסיה הנוכחית מחייבת את חזרת ההמלצה ולו מבחינת האינטרסים, כך נכון הוא להמליץ שבבחירות הקרובות, יילקחו בחשבון גם האילוצים החיצוניים על הערכים ועל האינטרסים של המדינה.

קואליציה ישראלית שתבטא התרחקות ממחנה הסטטוס-קוו של הדמוקרטיות המובל על ידי ארה"ב, תפקיר את ביטחונה הלאומי של מדינת ישראל לחסדי משטרים סמכותניים ודכאניים המעוניינים בשינוי הסדר הבינלאומי ומוכנים להשתמש בכוח הרסני להשגת מטרותיהם, ובראשן סין, החברה של רוסיה ושל איראן.

ד"ר אריאל כבירי הוא מרצה ליחסים בינלאומיים במכללה האקדמית גליל מערבי