מערכת החינוך רקובה – וההפסד כולו שלנו • דעה
שכר הוא פקטור בבחירת מקצוע, אבל אדם שחווה תסכול על בסיס יומי בעבודתו – אין לו מוטיבציה. זה מה שמייצר מחסור במורים ושכר גבוה הוא רק פלסטר על פגיעה רב מערכתית
כולם מדברים על שכר המורים, על השחיקה בתנאים. שואלים למה המורים הצעירים מרוויחים פחות מהוותיקים, ובכלל, למה מורים מרוויחים פחות מאשר בהייטק. הרי ילדינו הם העתיד שלנו, הם העתיד של ההייטק. מגיע להם את הכי טוב שאפשר לתת.
זה נכון, באמת מגיע להם הכי טוב. לכן מיקוד השיח בשכר המורים ובביטול ימי האסרו חג שגוי. חשוב שמורים ירוויחו שכר טוב, חשוב שנפחית את ימי החופשה המופרזים במערכת החינוך. אבל אנחנו מפספסים את המהות.
בשנים האחרונות נוצר מחסור חמור במורים. חלקם עוזבים את המערכת לטובת משרות נחשקות יותר. אבל רובם פורשים לאחר שהמערכת הביסה אותם. אלו בדרך כלל המורים היזמים, מלאי האנרגיות והרצון לשנות. הם מגיעים עם המון רעיונות חדשניים על האופן שבו המערכת צריכה להיראות ועל כל הדרכים, שבהם הם יגרמו לתלמידים ללמוד חדו"א בחדווה, לעסוק בהיסטוריה בצורה חווייתית ולחבר את התלמידים לתנ"ך בדרכים מקוריות. ואז זה קורה. הם נתקלים בקיר האטום של מערכת מעופשת שלא מעוניינת ביוזמות חדשות, שמקצצת את הכנפיים למורים. לפעמים גם שמה להם רגל.
לצד אלו, יש גם את המורים "הרגילים". אלו שבחרו במקצוע מתוך שליחות או בזכות החופשות או קצת מכל דבר. הם למדו במכללה או באוניברסיטה, קיבלו ידע תיאורטי שלא עומד במבחן הכיתה הצפופה מדי. מנסים להחזיק את התלמידים קשובים במשך 45 דקות בשיעור ספרות אבל חסרי סיכוי מול הסמארטפונים, הטיילת בכיתה והילד ששכח את הריטלין הבוקר. המערכת לא הכינה אותם לאתגרים הללו.
המערכת מכינה את המורים של מחר למבנה למידה של אתמול. בעצם, למבנה שלא השתנה כבר כמה דורות. ומול הפער הזה עומדים המורים הצעירים חסרי אונים. הם באמת רוצים להצליח בעבודה. אין להם אצל מי לפרוק את התסכול באופן בונה או ממי לקבל הדרכה והכשרה ראויה.
הסוג השלישי של המורים הוא הסוג שלא היינו רוצים לפגוש במסדרונות בית הספר, אך בכל בית ספר יש כאלה – המורים שלא מתאימים למקצוע. אלו שהלכו ללמוד הוראה מתוך נוחות ופשוט לא מתאימים. הם לא אנשי חינוך, אין בהם תחושת שליחות, הם לא טובים עם ילדים. משבצים אותם כמחנכים בגלל מחסור על אף שהכישורים שלהם מוגבלים בקושי למורים מקצועיים. ויש כאלו שפשוט נשחקו עד זרא אבל אחרי 20 שנה במערכת, מדרגת השכר שלהם טובה והתנאים נהדרים, הם בכלוב של זהב. והילדים שלנו בידיים שלהם.
השכר הוא פקטור בבחירת מקצוע, השכר הוא אחד המרכיבים החשובים בעבודה. אבל הוא לא היחיד. כשאדם חווה תסכול על בסיס יומיומי בעבודתי (ומתוך כך גם חוסר הערכה כלפיו), אין לו מוטיבציה לעבוד יותר טוב או להישאר בעבודה. זה מה שמייצר מחסור במורים. שכר גבוה לא יפתור את הבעיה. הוא רק פלסטר על פגיעה רב מערכתית.
שלומית גולדין הלוי היא יועצת תקשורת
רוצים לכתוב למדור הדעות באתר רשת 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com