ישראל צריכה להציג איום אמין נגד איראן ולא דברי רהב

איומי הצמרת הביטחונית ובכירי הממשל הישראלי נגד מתקני הגרעין באיראן לא מניבים פרי. לא כהשפעה ישראלית על עמדת ארה"ב, לא כהשפעה חיצונית על תהליכי המו"מ בין המעצמות לאיראן ובטח שלא על איראן.

ההנהגה הצבאית מבטיחה לנו מלחמה מהירה בחסות הקטלניות הצבאית. עם זאת, ניתן לתהות אם צה"ל התכונן יותר להגנה בשנים האחרונות, או להתקפה שהיא זו שנדרשת לשכנוע מהיר של הנהגת היריב להכיר בהפסדה ולפעול לסיום מהיר של האלימות. כך או כך, נותרת הבעיה שהפעלת הכוח הצבאי נגד מתקני הגרעין והיכולות הצבאיות של איראן, יכולה להבטיח הכול למעט מלחמה מהירה.

האיום על התשתית הגרעינית ויכולותיה הצבאיות של איראן, יכול בעת התממשותו לפגוע בגורמים חומריים שאותם ניתן לייצר מחדש. אורך הנשימה של איראן מול שחיקת יכולות גרעיניות וצבאיות, אינו יכול להיחשב כקצר מספיק על מנת להתאים לאילוצים הפוליטיים, הצבאיים והכלכליים של ישראל.

בעימות שכזה, חלק גדול מחיל האוויר יוקצה למתקפות רבות באיראן נגד התשתית הגרעינית המבוזרת והמבוצרת ונגד נכסים צבאיים ביבשה, בים ובאוויר. במקביל, חלק גדול לא פחות מחיל האוויר יופנה נגד המצבור העצום של טילים ומשגרים שאיראן בנתה לחיזבאללה ולטובת סיוע לתמרון קרקעי הכרחי.

מאחר שצפוי ירי טילים על מרכזי האוכלוסייה לכל אורך ימי העימות, הרי שאין שום סיבה להאמין שדווקא איראן היא זו שתהיה זקוקה לסיום מהיר של מעשי האיבה. בתנאים אלה קשה להגדיר את האיום הישראלי כאמין, ולכן גם ניתן להבין את מידת השפעתו הנמוכה על הצדדים השונים. לעיתים, יש היגיון לשימוש באיום ככלי להשפעה על ההעדפות וההחלטות של מדינות אחרות, אבל אין היגיון בהפרחת איומי סרק.

רק איום, שמימושו יוביל לשינוי מהיר וחד בכוונותיה הפוליטיות של ההנהגה האיראנית, יכול להיחשב כאמין. שינוי מהיר וחד בכוונות השלטון המדכא באיראן יושג רק באמצעות פגיעה רחבת היקף בתשתיות ההכרחיות שדרושות להישרדות השלטון שאינו נהנה מהסכמת האוכלוסייה. אין הכוונה לאיום בשינוי המשטר באופן שבו ישראל כשלה לחלוטין במלחמת של"ג, ושארה"ב גילתה את עלויותיו בעיראק 2003. הכוונה היא לשלול את יכולות השלטון לדכא בכוח התפרצויות עממיות כפי שעשה לא פעם ובהצלחה יתרה בעשור האחרון.

התיאוקרטיה המושחתת ששולטת באיראן כבר ארבעה עשורים ללא הסכמת האוכלוסייה, התמודדה עם תסיסה פוליטית והפגנות המוניות באמצעות דיכוי כוחני שהלך והחריף. רק לאחרונה ראינו את ארגוני הבסיג' מדכאים באכזריות את מחאות המים בחוז'יסטאן כשמפגינים צעירים נחטפו, עונו, נרצחו וגופותיהם הושלכו לנהרות.

כך ראינו את ארגוני המודיעין והביטחון הלאומי מפגינים יכולות גוברות לניטור הרשת שמקשות על התיאום בין המפגינים שעמדו באומץ מול שימוש נרחב בצלפים. וכמובן, משמרות המהפכה עצמן שהפכו משומרי השלטון לשלטון עצמו.

גם מבלי להיכנס למרחב האינטלקטואלי של מתכננים צבאיים, ניתן לצורכי הניתוח הפוליטי להניח ששימוש בכלים רבים מאפשר פגיעה ממוקדת, הרסנית ומהירה, בכלל היכולות הנדרשות לשלטון להמשיך ולכפות באכזריות את קיומו על 86 מיליון בני אדם. מתקפה שכזו, תעמיד בפני השלטון דילמה פוליטית חדה ובהירה שתדרוש פתרון מיידי. אם השלטון ירצה לשמר את קיומו, אז הוא ייאלץ לחתור להפסקה מהירה של מעשי האיבה, גם תוך תשלום מחיר חיצוני כבד. לעומת זאת, אם יתמהמה ולא יחתור לסיום מהיר של האלימות, יסתכן באופן מיידי בהתקוממות נוספת שאותה, שאותה בניגוד לאירועי העשור האחרון, לא יוכל לדכא בכוח.

מימוש האיום על תשתיות חומריות שניתנות לבנייה מחדש, לא יחייב את השלטון האיראני לחתור במהירות להפסקת מעשי האיבה, ומכאן זהו איום ריק במלחמה ארוכה שישראל כלל אינה מוכנה לה. לעומת זאת, לאיום על ארגוני הדיכוי שמאפשרים את הישרדות השלטון ללא הסכמת האוכלוסייה ושיחייב את השלטון לחתור לסיום מהיר של מעשי האיבה, יש סיכוי רב יותר לשמש כמנוף יעיל להשגת ויתורים בשיחות הגרעין.

אם ישראל בוחרת לאיים ולהסתכן במלחמה אזורית רחבת היקף על כל המשתמע מכך, הרי עדיף שתציע איום אמין שיוכל להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות של הצדדים השונים ולהפחית בכך את הסבירות לצורך במימושו. איום כזה ניתן וכדאי להציג ליריב באופן דיסקרטי בעזרת מתווך אמין, תוך פירוט של יעדים לדוגמה וההשלכות הצפויות מפגיעה בהם. לכולם יהיה קל יותר להגיע להבנות משותפות, כאשר תהיה הסכמה משותפת על היכולות היחסיות ועל הפגיעות היחסית.

ד"ר אריאל כבירי הוא מרצה ליחסים בינלאומיים במכללה האקדמית גליל מערבי

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com