יום השואה הבינלאומי: לדאוג לניצולים שסובלים מאי-ביטחון תזונתי

בחודש שעבר התפרסם דו"ח העוני של הביטוח הלאומי. השנה הכותרת של הדו"ח הייתה אופטימית מתמיד והציגה עלייה של 2.4% ברמת החיים ואף ירידה ניכרת במספר הנפשות העניות בישראל. שרי הממשלה ואנשי האוצר מיהרו לחגוג את עליית רמת החיים ובלימת ההתרסקות הכלכלית בשיא משבר הקורונה. פרשני הדו"ח הצביעו על המענקים ודמי האבטלה שחולקו כאחד מהפתרונות המועילים במשבר.

ביום השואה הבינלאומי, תשומת הלב והדאגה לדור השורדים שוב נמצאות במרכז והאקטואליה מפנה מקום להוקיר ולדאוג לעשרות אלפי ניצולי השואה שנותרו. על מנת להעניק להם את התמיכה והסיוע המגיעים להם, כדאי לשים לב דווקא לאחד הנתונים המעודדים שהוצגו בדו"ח השנתי של הביטוח הלאומי. בשנת 2020, הירידה החדה ביותר בשיעורי העוני נרשמה בקרב קשישים – מ-15.8% ב-2019 ל-13.5% ב-2020.

[brightcove_iframe video_id='vod-news-vod-the-main-edition-clips-part-2912212014' autoplay='0' credit='' desc='הדיווח על דו"ח העוני' poster='' kid='1_xbhstyat' duration='248']

אי אפשר להתווכח עם משחק המספרים והסטטיסטיקות של אנשי הממשלה והביטוח הלאומי. הנתונים אמנם משמחים את קובעי המדיניות ואנשי האוצר, אבל השטח מציג סיפור אחר לגמרי.

"קו העוני" הוא מדד כלכלי חברתי ומתבסס על רמת הכנסה בלבד. עבור עשרות אלפי ניצולי שואה קשישים בישראל, מדד קו העוני אינו יכול להעיד כלל על רמת החיים או הביטחון התזונתי. חוסר ביטחון תזונתי הוא מצב של קושי להגיע אל מזון ומביא את מי שסובל ממנו לצמצם את מגוון המזונות שהוא צורך, לדלג על ארוחות וללכת לעיתים לישון בתחושת רעב. ההשלכות של אי-ביטחון תזונתי מתמשך הן פגיעה בבריאות הפיזית ובמצב הנפשי.

כיום, הרבה מניצולי השואה נמצאים בסכנת אי-ביטחון תזונתי הפוגע בתפקודם. רובם חצו את גיל 85, רמת התפקוד שלהם יורדת ויש לכך השלכות רבות על האוכל שהם צורכים. הסיבה היא שמגבלות התנועה והגיל מקשות עליהם לבשל אוכל חם ומזין כפי שהתרגלו בעבר. כך יוצא שעיקר התזונה שלהם מתבססת על אוכל זמין וקל כמו פרוסות לחם עתירות קמח לבן עם מילוי עתיר שומן כמו גבינה צהובה או נקניק, להשקטת הרעב ולתחושת שובע מהירה. מזונות המכילים וויטמינים חשובים, חלבונים, סידן וברזל לא נמצאים בתפריט ואין להם דרך להשיג אותם.

המענה הישיר לאזרחים הוותיקים הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי הוזנח במשך שנים על ידי המדינה. את מקומו מנסות לתפוס עמותות, ארגוני צדקה וגם יוזמות חברתיות פרטיות. חלקם מצליחים להעניק לקשישים תמיכה באמצעות סיוע ברכישת מזון וצרכים בסיסיים. אך כדי לשמור על בריאותם התקינה לא די במשלוח חבילות מזון ובחומרי גלם להכנת אוכל.

הפתרון הבטוח והמיידי עבור עשרות אלפי הקשישים וניצולי השואה החיים בישראל הוא הקמת מפעלי מזון שיצליחו לספק מנה חמה ומזינה בכל יום. מדינת ישראל צריכה להתגייס למהלך ולפעול להרחבת המערך מצפון לדרום כדי שאף אחד מהם לא יישאר רעב. ודווקא ביום השואה הבינלאומי נזכור שיפה שעה אחת קודם, כי בכל יום מספרם של השורדים הולך ומתמעט.

ארז קרלנשטיין הוא מנכ"ל (בהתנדבות) של עמותת לחיות בכבוד

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com