תוכנית קיש: הרפורמה להנצחת המאובנות במערכת החינוך | דעה

מתווה הבגרויות החדש של שר החינוך יואב קיש צפוי להחזיר את בחינות הבגרות החיצוניות בהיסטוריה, ספרות, תנ"ך ואזרחות. בכך מימש קיש את הבטחתו החפוזה והנמהרת, ימים ספורים בלבד אחרי כניסתו לתפקיד, לבטל את מורשתה של קודמתו בתפקיד השרה יפעת שאשא-ביטון, זאת עוד טרם הספיק לערוך דיון אחד בנושא.

במסגרת הרפורמה החדשה יוחזרו, כאמור, בחינות הבגרות החיצוניות הנהוגות במקצועות ההומניסטיקה. ציון הבגרות במקצועות אלו הורכב מהערכה פנימית של בית הספר לצד עבודה מסכמת רב-תחומית שהוערכה על ידי בוחן חיצוני. כחלק יחסי מהרפורמה החדשה, בכל מקצוע ישוקלל הציון משלושה רכיבים: בחינה חיצונית (35%), והשאר משימות ומטלות הערכה כיתתיות שידרשו מהתלמידים לציית להוראות והנחיות מוגדרות.

וכך, במקום להקדיש זמן להבניית ידע כללי, ולפתח כישורי חקר, סקרנות וביקורתיות כפי שביקשה לקדם קודמתו של השר בתפקיד, בחר השר להחזיר עטרה ליושנה ולהנציח את מאובנותה של מערכת החינוך הישראלית ששמה דגש על הקאה ושינון של חומרים שניתן למצוא לבד בלחיצת כפתור בוויקיפדיה.

משטרים יכולים לבסס את שליטתם דרך דיכוי של חשיבה, שמעקר חדוות למידה וחיבור אותנטי לתחומי דעת ותוכן, כאשר ההישגיות נקבעת על פי היכולת לשנן ולזכור מסות של חומר ולהקיאם במבחן, מבלי להבין שהתשתית ללמידה משמעותית מחייבת לתת מענה לתחושות של מסוגלות עצמית, אוטונומיה ותחושת שייכות וקשר.

במקום זאת, מתווה הבגרויות החדש ימנע ממאות אלפי התלמידים במערכת את מה שנדרש להם על מנת שיוכלו לאהוב את הלמידה להשתלב בעולם המחר. מערכת חינוך שמושתתת ברובה המכריע על הישגיות הנמדדת במבחנים ומטלות מובנות ומונחתות יוצרת דיסוננס מתמיד בין הצרכים החברתיים והרגשיים של התלמיד, שמצוי בתקופת ההתבגרות המאתגרת ממילא, לבין עומס המטלות והדרישות הלימודיות שמוכוונות להספקת החומר. כשאלו הם פני הדברים, והדחף להצלחה והישגים הופכים באקלים הבית ספרי לחזות הכל, הקצנה ברמת האלימות בין כותלי בית הספר כתוצאה מתסכול, ניכור ומיאוס - היא רק עניין של זמן.

לנוכח השינויים הגדולים המתחוללים בשנים האחרונות בשוק התעסוקה, מן הראוי היה שמערכת החינוך בישראל תרכז משאבים בפיתוח יכולות למידה עצמאיות, המבוססות על הרבה יותר בחירה של כל לומד בתכנים שיוצרים בו עניין ובדרך למידה שמתאימה לכישוריו, על מנת להצמיח תלמידים שיודעים לכוון את הלמידה שלהם ואף להעריך אותה. ההבנה כי חשוב לטפח לומד עצמאי, שאחראי ללימודיו, מודע ליכולתו ולכיוון התפתחותו וחושב ופועל מתוך מכוונות עצמית, אינה חדשה, ובכל זאת לא קיים תרגום שלה למציאות החינוכית בבתי הספר בישראל .

מן הראוי לשנות סדרי עולם, ולהקדיש זמן בחשיפת הלומדים לידע כללי ולערכים. לחשוף ולא לענות את הלומדים והמורים בעודף של מסירה ותרגול מיותר. כך נראית מערכת שמקנה הזדמנויות שוות ופועלת לצמצום פערים בין תלמידות ותלמידים שלומדים באותה כיתה, ולחינוכם כאזרחים בחברה דמוקרטית בגלל שהם חושבים, מחליטים ואחראים על ההחלטות והעשייה שלהם, ויהיה הרקע הסוציואקונומי של כל אחד ואחת מהם אשר יהיה. שלא לדבר על הייאוש והתסכול של המורים, שמוצאים את עצמם כורעים תחת נטל של עבודה טכנית במקום לעסוק בשאלה כיצד לעורר את הסקרנות של תלמידיהם ביחס לתחומי הדעת והתכנים בדרך שתעשיר את חוויית הקיום שלהם.

פרופ' אמנון גלסנר הוא מרצה בתוכניות תואר שני במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר רשת 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com