בידוד הוא לא מחלה

הקורונה הביאה על המשק הישראלי עיוותים אין סוף, אבל אחד העיוותים הגזלניים והנצלניים ביותר כמעט ולא דובר עליהם בכלל: "גניבת" ימי המחלה על ידי המדינה.

ראשית צריך להגיד את המובן מאליו: אחד מהתפקידים הבסיסיים ביותר של המדינה הוא לספק בריאות לכלל האזרחים והאזרחיות. זה אחד הדברים היחידים שנמצאים בבסיס הקונצנזוס הישראלי, ימין או שמאל, ז'בוטינסקי אף הדגיש זאת בחמשת הדברים הבסיסיים שהמדינה חייבת לאפשר לאזרחיה. בהתאמה למציאות של שנת 2022, ברור ומובן שהמדינה צריכה וחייבת לכפות בידוד על מי שיש חשש שלקו במגיפה המדבקת.

אך אם מדינת ישראל בוחרת לכפות בידוד על מאות אלפי אזרחים ואזרחיות, היא צריכה לקחת על כך אחריות מלאה ולפצותם בהתאם. ימי המחלה ניתנים לעובדים מתוך ההבנה שכולנו כעובדים איננו מכונות, אלא גברים ונשים בשר ודם, שחולים מעת לעת. על פי חוק, המדינה מאפשרת לנו לצבור 18 ימי מחלה בשנה (יום וחצי על כל חודש עבודה), כשאיננו מקבלים שכר עבור היום הראשון, עבור ימי המחלה השני והשלישי ישולם לנו מחצית מהשכר. החל מהיום הרביעי נקבל שכר מלא (בהנחה שאין הסדר מיטיב אחר במקום העבודה). הסיבה לחלוקה היא הרצון למנוע שימוש לא הולם בימי המחלה.

חשוב להבין: למעשה נוכו לנו, ציבור העובדים, 3 ימי מחלה אך אנו מקבלים תגמול כספי רק עבור יום עבודה אחד. מדינת ישראל משתמשת במנגנון ימי המחלה כדרך לפצות על ימי בידוד, זוהי פגיעה בזכויות הבסיס של כל עובד ועובדת במדינת ישראל.

הורים שעדיין לא יכולים להשאיר את הילדים לבד בבית, מחויבים לימי בידוד רבים בשנה. אלה ימי בידוד שמדינת ישראל כופה עלינו, אין לנו דרך להתחמק מהם, לא נוכל להתחסן נגדם. מדינת ישראל מכניסה את כל ההורים העובדים למערבולת שאין דרך לצאת ממנה במיוחד בעידן האומיקרון.

כאמא ל-3 בנים מקסימים ובת מדהימה, שכולם נמצאים במערכת החינוך הישראלית, אני יודעת מניסיון הגלים הקודמים עד כמה בלתי אפשרי להתחמק מבידודים חוזרים ונשנים. למעשה, בעת כתיבת שורות אלה, אני נמצאת בדרכי לבידוד נוסף עם אחד מילדיי. ביטול מתווה הכיתה הירוקה וההנחיות שמשתנות כל יום יוצרים מצב בלתי אפשרי וחוסר ודאות איומה.

על כל שבוע בידוד שהמדינה כופה עלינו, המעסיק רשאי לקזז לנו 3 ימי מחלה. המדינה תשלם החל מהיום השני בהתאם למתווה שבחוק (ימים שני ושלישי מחצית מהשכר)  אך הנזק הכלכלי לא נגמר שם. למעשה המדינה מרוקנת לנו את קופת ימי המחלה שצברנו במהלך השנים - על סבבים של בידודים. כל בידוד 3 ימים פחות.

את ימי המחלה שאתם "מבזבזים" על בידודים כי הילדים במערכת החינוך, תאלצו לספוג מכיסכם, כשתהיו חולים ולא יישארו לכם ימי מחלה לניצול או כמו שהמציאות לצערנו לימדה אותנו שמי שידו אינו משגת פשוט יגיע לעבודה חולה וידביק את סביבתו.

הגיע הזמן שהפוליטיקאים בכנסת יתעוררו ויתקנו את העיוות הנוראי שנוצר בחסות הקורונה. בידוד אינו מחלה, אין שום סיבה לפגוע בימי המחלה של העובדים, מהזכויות הבסיסיות החשובות ביותר. אין סיבה שהעובדים והעובדות, אלה שמחזיקים את הכלכלה הישראלית על כתפיהם, ייאלצו לשלם מכיסם את מדיניות הבידודים.

בידוד אינו מחלה. הוא כורח הכרחי שהמדינה כופה עלינו שנועד לשמור על הבריאות שלנו ולכן על המדינה לשאת בעלות המלאה של הבידודים ומבלי שינוצלו כלל ימי מחלה. לא דרך פגיעה בזכויות העובדים, לא דרך יצירת עיוותים חדשים. אם יש משהו שברור בקורונה זה שהיא כאן להישאר- אסור שהיא תנציח פגיעה אנושה בזכות הבסיסית - להיות חולה מעת לעת.

רחלי פרץ כהן היא מנהלת האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הפועל המזרחי

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com