בנט, תלמד מפרס: על ימינה להפסיק לדברר עצמה כקורבן

העיסוק הבלתי פוסק בשיח האלים כלפי אנשי מפלגת ימינה הזכיר לי שני סיפורים מקמפיינים באירופה שייעצתי בהם. במקרה אחד, פעילים בכירים במפלגה שאיתה עבדנו, הותקפו באופן בוטה ומצולם על ידי המתחרים.

התקיפה יצרה דיון בקרב הצוות האסטרטגי. במסגרת הדיון סיכמנו לא לעשות סיפור מהתקיפה ומקסימום להגיב למי ששואל שאנחנו מגנים כל סוג  של אלימות. הלקוח אמר בעצמו: "אין סיכוי שאני אתן לצייר אותנו כקורבן". אכן התקיפה לא הפכה לסיפור, המשכנו את הקמפיין והמסר שלנו והלקוח ניצח כל המתחרים בפער ניכר.

במקרה שני במדינה אחרת, הלקוח עצמו הוא שהותקף. לצערנו הוא לא התייעץ איתנו ועל דעת עצמו התחיל לעשות מודעות ברשת עם קטעים מתוך התקיפה והאלימות שהופעלה כלפיו. הוא חשב שזה משרת את המסר עבורו. התקשורת המקומית עסקה לא מעט בתקיפה, הלקוח הפסיד בפער ניכר.

אבל לא רק מקמפיינים באירופה אפשר ללמוד, שעל-פי רוב המותקף או מי שמרים אל נס את התקיפות כלפיו, עתיד להפסיד. גם ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל מלמדת שיעור דומה.

שמעון פרס, מדינאי דגול מדור המצביאים של מדינת ישראל, הפסיד פעמיים מאותה סיבה בדיוק. בחירות 1981 הן כנראה הבחירות האלימות ביותר שהיו אי-פעם במדינת ישראל. כולם זוכרים את נאום הצ'חצ'חים, אך לא הרבה זוכרים את מה שקדם לו. 4 שנים אחרי המהפך, פרס הוביל בסקרים וחלקים נכבדים מהציבור שבחר בבגין ובליכוד לא היו מרוצים מביצועי הממשלה.

אבל לשמעון פרס הייתה אסטרטגיה הרסנית. הוא חשב שאם הוא יראה עד כמה ברברים הליכודניקים ועד כמה נאורים המפא"יניקים, הוא יגדיל את הפער. במסגרת האסטרטגיה הזו, המערך קבע את רוב עצרות הבחירות שלו במעוזי ליכוד, כל הצדדים היו חלק מההצגה, פרס וחבריו היו מגיעים כדי לקבל מבול עגבניות וקללות, התקשורת הייתה באה לסקר ולצלם את "הצ'חצ'חים" מהליכוד, פרס היה מרוצה וחוזר חלילה.

אלא, שלמרות נתוני הפתיחה המוצלחים, האסטרטגיה של פרס היא שהובילה להפסד שלו. העצרות של המערך חיזקו את האנרגיות אצל הליכודניקים, האופן שבו הם סוקרו, חיזק את האנרגיות אצל הליכודניקים, ובגין כמו בגין,ידע להלהיט ולהתסיס את השטח שלו באומנות. במקום שבגין יצטרך לתת דין וחשבון על ביצועי ממשלה בינוניים, הוא פשוט היה צריך לדבר ללבבות של מצביעיו. הסוף ידוע, בגין ניצח ופרס הפסיד.

גם ב-1996, מוצאי רצח רבין, ניסה מחנה השמאל בהובלת פרס להציג את עצמו בתור מותקף. גם שם, למרות פתיחה מבטיחה, הסוף היה הפסד צורם. הפעם לא ראינו עגבניות בכיכרות, אך בהחלט שיח של תוקף ומותקף (ולא משנה אם מוצדק או לא).

גם בצד השני הדבר דומה, נתניהו ברוב דרכו לא צייר את עצמו כקורבן של הציבור, אך בקדנציה האחרונה שלו זה השתנה. הוא דיברר שלטים בהפגנות מחוץ לבלפור ולראשונה הוא הפך ממי שמואשם בתקיפה למאשים, גם לזה היה חלק במה שהוביל לתבוסתו בבחירות.

בתמציתיות, הדברור של עצמך כקורבן עשוי להיראות משתלם ברמה הטקטית בטווח המיידי, אבל בטווח הרחוק ברמה האסטרטגית, הוא על פי רוב מנבא הפסד. לממשלת בנט יש מספיק הישגים ופעולות להתגאות בהם. טוב יעשה בנט אם יחזור יחד עם חברי מפלגתו לעסוק במסרים של תוכן לציבור וייצא מעמדת המותקף.

תומר דרור הוא יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים בארץ ובאירופה

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com