אוי לתורה שאלו נציגיה בפוליטיקה | דעה

האמינו או לא, הסיפור של הבחירות הללו הוא לא ימין או שמאל, לא ממשלת ימין "על מלא מלא" שקיבלה את המנדט, לא הקושי של חלקים בציבוריות הישראלית לקבל את תוצאות הבחירות, לא פיצול משרדי הממשלה לחלקי פאזל קטנטנים, ואפילו לא העובדה שכמעט ואין נשים בהנהגת הממשלה. הסיפור הוא על כך שהגורמים הקיצוניים ביותר נכנסו ללב הישראליות. הקיצון נהיה מרכז, המרכז עלול להפוך לקיצון. מי שמאמין שביבי יפתור הכול, שיזכור מה קרה להודיני - רק שהוא סיכן את עצמו בלבד.

אמנם הזיכרון שלנו קצר, אך אפשר לעורר אותו ולעקוב אחרי המסלול של הקיצוניות היהודית שנכנסה ללב הבמה ומושכת עמה את כולנו. זוכרים שהייתה פעם מפלגה ששמה מפד"ל, שהתגלגלה למפלגת ה"הבית היהודי"? על מנת להגדיל את כוחה והשפעתה, היא חברה לחלק הקיצוני בתוכה. זוכרים את מפלגת "תקומה - האיחוד הלאומי" שכיום נקראת "הציונות הדתית", אך מובלת על ידי מנהיג שמבקש להפריד נשים יהודים מערביות בבתי החולים?

וכמו חוזר חלילה, רוצים להגדיל שוב את הכוח הפוליטי, וממשיכים לחפש את ה"קיצוני יותר", והפעם פונים - בניצוחו של ראש הממשלה המיועד - "לכהנא חי", נציג הכהניזם בישראל, איתמר בן גביר. בכדי לתפוס את הראש ולהבין כמה השתנינו, נחזור שוב להיסטוריה וניזכר שכאשר מאיר כהנא נכנס לכנסת ישראל ונאם במליאה, ראש ההמשלה דאז יצחק שמיר יצא החוצה בהפגנתיות, והוציא גם את מפלגתו, הליכוד.

הוא זרע בדמעה וביקש לקצור ברינה, ועל זה נאמר במקורותינו – הפוך, שמיר, הפוך. היום זורעים ברינה וקוצרים בדמעה, והיום השר ל"ביטחון" לאומי המיועד תולה את תמונת הרב כהנא בביתו ומביא את אזכרת הרב כהנא למרכז הבמה, ולא ירחק היום שהכהניזם יהפוך לדבר "מורכב" ותילמד האידאולוגיה שלו במוסדות הציונות הדתית ומשם למשרד החינוך.

אבל הציונות הדתית שוב, איך לא, בניצוחו של נתניהו, רוצים ימין על "מלא מלא מלא", ועוד יותר מנדטים, אז פונים למפלגת נעם וכעת מחברים גם אותה. והרי לכם, מפלגה שקוראת לעצמה "נורמלית" ולאחרים "סוטים" ו"בהמות", והיא במרכז מעצבי החינוך בישראל. אוי לתורה שאלו נציגיה. הקיצוניות היהודית הגזענית הפכה למרכז הבמה, למעצבים את הזהות היהודית במדינת ישראל, לאחראים על הביטחון ועוד.

לטעמי, הגיע הזמן שנבין שזהות יהודית היא לא רק יום עיון נחמד שיש בו כיבוד טוב, אלא לא פחות מהיסוד שעל בסיסו אנו קיימים כאן. קיצונים תמיד יהיו, השאלה היא מי מחבק אותם, מי חובר אליהם ומי מכשיר אותם. את המנדטים הם קיבלו ביושר (ורק לאחר הלחמה מבישה בין בן גביר, סמוטריץ' ומעוז), אבל השאלה היא לא מי בעל הבית, אלא מה קרה לבעל הבית.

אני יהודי שמנסה להתמודד על עיצוב זהותנו היהודית והדמוקרטית במדינת ישראל. תצביעו ימין, מרכז או שמאל, לי זה לא משנה, רק אל תיתנו יד ומקום להשמעת דעות גזעניות שמפלגות את החברה הישראלית, שאתם ואני מטפחים באדיקות בפעילות היומ-יומית שלנו. במאבק הכל-כך חשוב של החברה הישראלית, חשוב שנסמן גבולות וקווים אדומים, ודאי במקומות שגם מחנכים ילדים ונערות. גזענות בחוץ, אלימות בחוץ.

המשימה היא לעצב את המציאות - ולא לתת למציאות לעצב את דעותינו. הפוליטיקה לא יודעת לשים קווים אדומים, ההפוך הוא הנכון - היא חוצה אותם שוב ושוב, והחברה הישראלית חייבת לסמן את הגבולות שלה ולא לתת לקיצון להגדיר אותה. זרעתם ברינה ויש לומר בהצלחה גדולה, וכעת כולנו עלולים לקצור בדמעה. את שערי המוסדות החינוכיים שלנו אסור לפתוח לגזענות, לכהניזם לרמיסה של השונה ממך. שינוי הכיוון יקרה מלמטה למעלה - ואין לנו למי או למה לחכות.

הרב יואב אנדי הוא רב קונסרבטיבי וראש המדרשה למנהיגות בחנתון

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר רשת 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com