באנו חושך לגרש: על "עלטה" של מיכאל מאיר

מה שמתחיל כמו עוד סיפור אהבה ישראלי פלסטיני בקרב הקהילה הגאה הופך למותחן ממכר ששופך אור על מציאות עגומה וכואבת

"עלטה". זוכה פרס קרן תרבות חיפה לסרט עלילתי. בימוי מיכאל מאיר
"עלטה". זוכה פרס קרן תרבות חיפה לסרט עלילתי. בימוי מיכאל מאיר | צילום: יח"צ

השבוע מגיע למסכים אחד הסרטים הישראלים הכי נמכרים בחו"ל לשנת 2012. אולי יפתיע רבים מכם לדעת שמדובר בסרט ביכורים של במאי ישראלי אנונימי, שחי בחו"ל ב-17 השנים האחרונות, מיכאל מאיר. מאיר כתב את התסריט ל"עלטה" יחד עם יעל שפריר. הסרט הופק על ידי ליהוא רוטר, בתמיכת קרן הקולנועי הישראלי וערוץ עשר. אלינו הוא מגיע לאחר שנמכר למדינות רבות, ביניהן: אנגליה, גרמניה וצרפת. האחרונה היא ככל הנראה המדינה ממנה הכל התגלגל. בחודש מאי 2012, ארגנו מפיצי הסרט הקרנה מיוחדת, של גרסה כמעט מוכנה, במהלך פסטיבל קאן. ההקרנה הותירה רושם רב בפני מי שהוזמן לצפות בה, וכבר למחרת התחילו להתעניין בסרט ברחבי העולם: משוויץ דרך אוסטריה ועד טורונטו. הסרט כבר החל להמכר להפצה וקיבל הזמנות להקרנתו בפרימיירה עולמית מפסטיבלים שונים. המארגנים בחרו בפסטיבל טורנטו היוקרתי, ובינתיים הספיקו לשחרר את הסרט להפצה גם ברחבי אנגליה ואירלנד.

 

השבחים להם זכה הסרט בטורנטו כללו בעיקר את הצילום, בחירת הנושא והמשחק המשובח. העיתונות שסיקרה את פסטיבל טורנטו גרמה להתלהבות רבה בקרב הקהל, שנהר להקרנות בהמוניו. כל הכרטיסים להקרנות בפסטיבל טורנטו נמכרו מראש, עד כדי כך שמנהלי הפסטיבלים החליטו להוסיף הקרנה רביעית. בעקבות ההקרנה הראשונה בפסטיבל נמכר הסרט להפצה גם בארה"ב, בלגיה, הולנד, לוקסמבורג וכמובן, קנדה.

 

"עלטה" לא עצר שם. הוא הצליח לכבוש גם ברמה הלוקלית, בפרימיירה הישראלית הראשונה שלו שנערכה בפסטיבל חיפה, וגם את המסך הקטן, כשנמכר לשידור ברשת HBO. גם ליוצריו לא ממש ברור איך הוא הצליח לעשות את זה, וכמובן שהעיסוק בסוגיית הסכסוך הערבי-ישראלי ודאי תרמה ליחסי הציבור שלו. אבל "עלטה", בניגוד לסרטים אחרים ודומים שעוסקים בנושא, לא בהכרח מחפש אשמים. הוא מבקש להצביע על בורות קיימת בשני הצדדים. "עלטה" כשמו כן הוא - סרט על חושך.

 

זהו סיפורו של נימר (ניקולאס יעקוב), צעיר ערבי מרמאללה, סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה. במהלך לימודי התואר הוא מצליח להתקבל לקורס יוקרתי שנערך בשיתוף פעולה של אוניברסיטת ביר זית ואוניברסיטת תל אביב, מה שמקנה לו את האפשרות להגיע לתל אביב ולקבל אישור שהייה. אבל לא רק האישור קיים שם, אלא גם החופש לברוח מהזהות ההומוסקסואלית אותה הוא מסתיר ממשפחתו, אל זרועות העיר בה הוא יכול לתת דרור לרצונות שלו. וכך, באחד הלילות, הוא פוגש בעורך דין, רועי (מיכאל אלוני), שהוא בעצמו בחור מבולבל שלא בטוח שזה מה שהוא רוצה לעשות בחייו. יחד הם הופכים להיות המפלט זה של זה. האושר לא נמשך זמן רב. אישורי הלימודים של נימר נלקחים עקב חששות ביטחוניות בנוגע לזהותו, מה שהופך את השהייה שלו בת"א לבלתי חוקית. רועי עושה הכל על מנת לעזור לנימר, אבל המציאות מסתבכת והופכת קשה יותר ויותר.

 

הסרט זכה לשבחים ולא בכדי. הצילום בו נהדר, העריכה קצבית ויוצרת מתח. חצי השעה הראשונה חלשה יותר, גם בגלל קלישאות בתסריט, שמדי פעם מבליחות גם בהמשך, גם בגלל התחושה המוכרת שכבר היינו בסרט הזה. אבל כשהעלילה מסתבכת הסרט תופס תאוצה מדהימה, הקצב עולה וסוחף אחריו. הבמאי משרטט כאן דיוקן של שני עמים שחוטאים, כל אחד בדרכו, בגזענות, בבורות ובדעות קדומות. על רקע כזה, המפגש בין נימר לרועי לעולם לא יוכל להיות שלם. העול שרובץ עליהם, בעל כורחם מצליח לקרוע את הלב. אין כאן שום דבר שלא ידענו עליו, ובכל זאת זה מוטח בפנינו בדיוק שמצליח לגעת ולהפוך את הבטן.

 

מדובר בתפקידו הראשון של ניקולאס יעקוב, והוא מרגש ומשכנע באופן בלתי רגיל. למיכאל אלוני יש רגעים טובים ופחות, אבל ככל שהסרט נמשך הוא הולך ומשתפר. אלוני לא נופל למלכודת הפרצוף היפה וזוהי ההופעה המרשימה ביותר שלו על המסך הגדול.

 

הדבר הטוב ביותר ב"עלטה" הוא הרצון ליצור תמונת מצב ולא לזרוק חיצים פוליטיים לחלל. זה מה שהופך את הסיפור לקטן ונוגע יותר, מרגיש ממש כאילו פתחנו את החלון של הבית והשקפנו אל הרחוב. נימר ורועי יישארו איתכם הרבה אחרי שהכתוביות ירוצו על המסך. יש כאן מתח, אהבה ובעיקר עצבות גדולה, המרכיבים האידאלים לכל סרט מנצח. הצרה היא שהתחושה החמוצה נותרת ללא פתרון, ממשיכה לעקוב גם כשהאורות נדלקים. הרבה חומר למחשבה נותר על פני השטח, וביצירת קרקע כזו, מצליח "עלטה" לפצח את הנוסחא המטיפה שליוותה סרטים קודמיים מסוג זה, ולהפוך לנפרד וייחודי.