Call of Duty: Black Ops 2

למשחקי Call of Duty עומדת היכולת הבלתי מבוטלת למכור את עצמם. חוזק המותג לבדו גורר מאות אלפי קונים לחנויות בערב ההשקה, עוד לפני שהתפרסמה הביקורת הראשונה. זו תופעה כלל עולמית, חוצת גבולות ותרבויות, וההיגיון הכלכלי הפשוט מצביע כי למפיצת המשחק אקטיוויז'ן מוטב שלא לשנות בשום אופן את הנוסחה שהוכיחה עצמה שוב ושוב במשך תשע שנים רצופות.

את כל זאת חשוב לזכור, בכדי שנוכל להעריך את הישגי הצוות המוכשר של Treyarch והעבודה הרבה שהשקיעו ב-Black Ops 2. הם יכלו להגיש לגיימרים את אותו המשחק שבו שיחקו בשנה שעברה (וגם בזו שקדמה לה, וזו שלפניה...), וסביר שאלו היו קונים אותו בלי לשאול שאלות. אלא ש-Black Ops 2 אינו חושש לקחת סיכונים ולחרוג לעתים מהתבנית המוכרת, במיוחד בקמפיין המושקע לשחקן יחיד.

צרפו לכך את מצב המולטיפלייר הממכר מתמיד, תמיכה מורחבת ברשתות חברתיות (הפעם ללא כל תשלום נוסף) וגימור טכני מושלם, וקיבלתם את המשחק הטוב ביותר עד כה בסדרת Call of Duty, וכנראה אחד ממשחקי הפעולה המוצלחים אי-פעם. רק הטכנולוגיה המיושנת שמאחורי הקלעים מעיבה מעט על השמחה.

סיפור שיהיה לכם איכפת ממנו

אם ב-Modern Warfare 3 סיפורן של הדמויות פינה את מקומו לקונפליקט עולמי גרנדיוזי, הרי שב-Black Ops 2 הכל אנשים. העלילה הזכירה לי לא מעט בסגנונה את זו של סרט ג'יימס בונד האחרון: דמותו של הנבל הראשי, ראול מנדז, מעניינת באותה המידה כזו של "הגיבור" דיוויד מייסון, היוצא לרדוף אחריו בעתיד הקרוב (2025), תוך שהוא נעזר בסיפורים של אביו וחבריו מימי המלחמה הקרה המשולבים גם הם כשלבים בקמפיין. זו הפעם הראשונה שבה משחק בסדרת Call of Duty חוצה את הקו שבין סרט אקשן סוג ב' למותחן פעולה רציני ומרתק.

השלבים עצמם לא נראים תחילה כשונים באופן מהותי מאלו של הכותרים הקודמים: סצינות מתוסרטות היטב של קרבות ענקיים, וחופש פעולה המוגבל לעתים קרובות למעקב צמוד אחר דמות כזו או אחרת. בשינוי תבחינו בפעם הראשונה בה תגלו כי דמות שאותה בחרתם לא לחסל, או קרב שבו לא הצלחתם להשלים את כל משימות המשנה, משפיעים על המשך העלילה ואפילו על הסיום. הסיפור כבר לא כתוב כולו מראש, אלא משתנה בהתאם לפעולותיכם.

עוד חידוש היסטרי בקנה המידה של Call of Duty הוא משימות ה-Strike Force. אלו אתגרים קצרים יותר, אך הם מתרחשים על מפה פתוחה לגמרי ומאפשרים לנו לפקד על קבוצה של חיילים ומיני גאדג'טים מגניבים (כמו רובוטים חמושים או מזל"טים). הקרבות הללו מהנים מאוד, גם אם רמתם אינה מגיעה לזו של משחקי פעולה טקטיים כדוגמת Ghost Recon. בולטת לרעה יכולתם של השחקנים הממוחשבים להגיב לסיטואציה המשתנה ולמלא בהצלחה את פקודותיכם. בדרך כלל תגלו כי מה שלא תעשו בעצמכם פשוט לא יקרה, אך הניסיון להכניס שינוי משמעותי כל-כך במשחק ראוי להערכה בכל מקרה.

בונים חייל מאפס

את מצב המולטיפלייר העדיפו אנשי Treyarch שלא לבנות מאפס, אלא להוסיף ולשדרג בצעדים מדודים. הבולט מביניהם הוא מערכת חדשה להרכבת דמות, המאפשרת לכם לבחור עשר תכונות שונות הן לכישורי החייל והן לכלי הנשק. אתם לא מוגבלים עוד לסוגים קשיחים (Class), ויכולים לעצב לעצמכם גיבורי אקשן פרועים ומפתיעים. עוד לפני הכניסה לשרת תוכלו לבחון את כישוריהם בקרבות כנגד בוטים ממוחשבים שאף יתרמו לדירוג המצטבר שלכם.

מצבי המשחק אינם מציעים מהפכה גדולה, ומוד ה-TDM וה-CTF הקלסיים עדיין מושכים את רוב השחקנים. מי שמחפש משהו חדש יוכל לנסות את Hardpoint, שבו עליכם לכבוש מיקום מסוים ולשרוד בו כמה שיותר, ומפות גדולות במיוחד בהן יכולות להלחם שלוש או ארבע קבוצות במקביל. כבר ראינו משחקי פעולה המוניים שמאפשרים להרבה יותר משתתפים לשחק בו-זמנית, אך אף אחד מהם אינו נהנה מהשליטה הישירה, הריאליסטית והמהנה של Black Ops.

ולצד כל אלו, מגישה Treyarch למעריצים את מצב הזומבים שתפח וגדל עד כדי שנוכל להתייחס אליו כמשחק שלם בפני עצמו. יש כאן קמפיין משותף (Co-Op) שמרגיש כמו סרט אימה ישן, מפות מצוינות ומאתגרות ואווירה בלתי מחייבת והפוכה לחלוטין לזו של שלבי העלילה הרגילים. הקמפיין, המולטיפלייר ומצב הזומבים - שלושתם חוברים לחבילה גדולה ועשירה להפליא, כזו שתחזיק אתכם מול המסך למשך חודשים.

המנוע הגרפי זקוק להחלפה

Black Ops המקורי היה המשחק שהביא לנו את בשורת הרשת החברתית לגיימרים Elite, ואילו Black Ops 2 הוא דווקא זה שנפתח לשירותים נוספים - ודווקא פותר אותנו מתשלום דמי מנוי לאקטיוויז'ן. בולט לטובה שיתוף הפעולה עם YouTube המאפשר לכם להעלות תיעוד של קרבות ליגה ישירות לאתר שיתוף הוידאו הפופולרי, תוך שימוש בעורך אוטומטי שיבחר את הרגעים המכריעים של המערכה ויהפוך אותם לקליפ קצבי ומהנה לצפייה.

רמת הגימור הטכני גבוהה מאוד כרגיל, עם מעט מאוד תקלות וצליל איכותי ומשכנע, אך המנוע הגרפי עצמו כבר מרגיש מעט עייף. יפה שהצליח לשרת את משחקי הסדרה עד כה, אך בכדי להשאר תחרותית אין ספק כי אקטיוויז'ן תאלץ להשקיע בטכנולוגיה חדשה עבור הדור-הבא. הפער מ-Battlefield 3 ברמת פירוט השלבים, הדמויות וכלי-הנשק ניכר לעין. כך יוצא שמשחק האקשן המוצלח של השנה הוא דווקא אחד הפחות מרשימים ויזואלית. גם זו, אני מניח, עשויה להיחשב כאמירה.

בסיכומו של דבר, Black Ops 2 עושה הרבה כבוד לגיימרים שהפכו אותו למה שהוא: משחק האקשן הגדול והחשוב של השנה. מפתה לצאת כנגד הזרם ולהצהיר כי מדובר במוצר ממוסחר ורדוד, אך הפעם הצדק עם הרוב. לא משנה אילו משחקי אקשן תבחרו להוסיף לאוסף שלכם בחודשים הקרובים, את הכותר הזה בסדרת Call of Duty אסור לכם לפספס.