מנוחה נכונה

אחת מהאופנות המוזיקליות הישראליות של השנה החולפת היא פרויקטים מוזיקליים המתבססים על שירת משוררים. כמה מהם, ("בללי רביץ רביקוביץ", "אדמי השפתות") יצרו שילוב משכר בין מלל לבין צלילים. ריבוי פרויקטים מסוג זה עלול להשכיח שעיבוד מוזיקלי של שירת משוררים הוא אתגר גדול מאוד: בשירה, הרי, כבר טמונה מוזיקה משלה. על עיבוד מוזיקלי של יצירה כזו לשמר את המוזיקה הפנימית שלה ולהעניק לפואטיקה ערך מוסף. האתגר המורכב הזה ניצב בפני שני אלבומים ישראליים שיצאו באחרונה.

ב"ואז בא לנו" שרה נורית גלרון משיריו של נתן זך. מול האלבום הזה עומדת משוכה נוספת – השוואה בלתי נמנעת לאלבום הקודם בו שיתפו גלרון וזך פעולה. ב"שירים באמצע הלילה", שיצא ב-1981, שרה גלרון משיריו של זך. האלבום ההוא הצליח לתרגם שירה לשירים באופן נדיר, זכה להצלחה רבה ושירים מתוכו כמו "כי האדם עץ השדה", "כולנו זקוקים לחסד", ו"כשצלצלת רעד קולך", הפכו לקלאסיקות ישראליות.

"ואז בא לנו" נשמע כתשובה למודת דרך, עייפה משהו, לאחיו הבכור. האלבום החדש לא מצליח להניף את שירתו של זך מעלה כפי שעשה קודמו. למרות הפקתו המוזיקלית המגוונת והמדויקת של לני בן בשט, "ואז בא לנו" לא מביא ניצוצות על-זמניים כמו אלו שב"שירים באמצע הלילה". לחניו של "ואז בא לנו" אינם משתווים לאלו של אחיו הגדול. את "שירים באמצע הלילה" הלחינו שלום חנוך, חנן יובל, מתי כספי, יוני רכטר ואילן וירצברג, שהלחין גם כמה משירי האלבום החדש. מלחינים נוספים כמו ערן ויץ ושילה פרבר, לא מצליחים לתרגם לצלילים את שיריו של זך כפי שעשה, למשל, הלחן של "כולנו זקוקים לחסד".

השירים שהלחין בן ארצי מזנקים לאוזן ועולים בכמה רמות על שאר שירי האלבום. "דיוקן עצמי" על מילותיו הפשוטות והאישיות, המלודיה המדויקת של ארצי, הפלצט של גלרון, ומעבר הפסנתר הארוך שבו – הוא נקודת אור בוהקת בתקליט הזה. בן ארצי הפליא גם בהלחנת שיר הנושא, בו נדמה שהצליח לתרגם את מילותיו של זך לשפתה של גלרון.

מעבר ללחן זה או אחר, המרכיב שחסרונו בולט ביותר באלבום החדש הוא בערה פנימית. בפתיחת החוברת המצורפת לדיסק כותב זך "נורית גלרון היא הזמרת שלי: הטמפרמנט, המנעד, הקול הנמוך המתפרץ פתאום למיצוי אופראי". נכון, שירתה של גלרון באלבום החדש אמנם צלולה כתמיד, אך הפעם היא נשמעת חסרת תנופה. במרבית השירים הגשתה מאופקת, נכונה מדי, כמעט ממלכתית. קשה לחוש בה להט, רעב. בניגוד לשמו, "ואז בא לנו" נשמע כפרויקט מחושב ולא כיצירה שנולדה מתוך תשוקה.

האלבום החדש מעניין בכך שהוא מספק הצצה למקום בו נמצאים יוצריו כיום בהשוואה לזה שבו היו לפני 30 שנה. נשמע שהעצב החשוף התכסה במעטה של עייפות והשלמה. הוא מצליח לספק תשובה ראויה ומסקרת ל"שירים באמצע הלילה", אך לא מתקרב לעוצמותיו.

"ואז בא לנו" - נורית גלרון, נתן זך
(NMC United)

הרהיב עוז

"אותו הים" של עמוס עוז אינו ספר שירה, זהו ספר המורכב משירים ומגולל סיפור שכולו כמיהה, געגועים, תשוקה דקה הכתובים בעברית הבשרנית של עוז. שאול בסר עשה עבודה נפלאה בתרגומו למוזיקה. הוא נטל שירים מתוך הספר, וכמו פתח אותם למניפה מוזיקלית שחושפת את צבעיהם.
הפרשנות של בסר עומדת באופן מעורר התפעלות באתגר שלקחה על עצמה, מקימה לחיים את שירי הספר ומניחה אותם בעדינות ביקום מוזיקלי שנרקם סביבם. היקום המוזיקלי הזה מורכב מעיבודים מלאי נפח ומשיתוף פעולה רגיש בין צוות נגנים: בסר (פסנתר) זיו רביץ (תופים) בס (עדי הר צבי), גיטרות (יונתן אלבלק) ורן כהן (גיטרה אקוסטית).

את תפקידי הדמויות מבצעים, לצד בסר, זמרים נוספים: חן קליין, לאורה ריבלין שעושה עבודה מצוינת, יהלי סובול, שקולו מתאים להפליא לפרויקט הזה ושמעון מימרן. על ההפקה המוזיקלית מלאת החזון חתומים אבי ליבוביץ', עדי הר צבי, זיו רביץ ושאול בסדר. כל אלו יחד, יוצרים חוויה של האזנה לפסקול מופע יותר מאשר לאלבום שירים פשוט.

את המרחק, הגעגועים, הבשר האווירה ואת הטעמים שאפשר לחוש על הלשון בקריאת "אותו הים" – תרגם בסר לצלילים. אל תוותרו על שייט התענוגות הזה.

"הים לקח הים נתן" / שאל בסר – עמוס עוז
(High Fidelity)