יהודי טוב

אחד הטרנדים הבולטים במוזיקה הישראלית בשנים האחרונות הוא אלבומי תשובה. כולם - מכל הבנאים, דרך שולי רנד ועד לארקדי דוכין, יצרו אלבומים ברוח היהודית. בימים אלו מוציא גילי שושן דיסק המצטרף לגל. "ראשון ואחרון" אינו אחד מהטובים שבאלבומים האלו, אך הוא כן מהמרתקים שבהם. העניין שבו נובע מהצלחתו של שושן לבטא את הצרכים הרגשיים, התשוקות, השאלות והמצוקות המרכיבים את תהליך החזרה בתשובה.

שושן, ששיחק בסדרות כמו "הפוך" ו"ילדות רעות" ובסרטים כגון "אהבה אסורה", "צומת וולקן" ו"האסונות של נינה", חזר בתשובה ממש בשנים האחרונות. כיום הוא חי כחסיד חב"ד ומשמש כמרצה במרכזים ללימודי דת והתפתחות רוחנית. אבל במקרה של שושן, תחת הכותרת "חזרה בתשובה" רוחשות בעיקר שאלות. למרות שהאלבום מספר על מציאת פתרונות, עולה ממנו דווקא תחושה של חוסר מנוחה.

האלבום מדבר במושגים מוחלטים ומציג קביעות חד משמעיות. "הגיע זמן גאולתכם", הוא שר בשיר הפותח "גם וגם", "כל עם ישראל כולו טוב", הוא שר ב"כולו טוב", "תשקיט את אי השקט", הוא אומר בהמשך. אבל למרות פתרונות הקסם הללו, בסיום האלבום מצהיר שושן בשיר האחרון, "ממשיך ללכת": "בעצם אני לא יודע כלום". הסתירה הזו, לצד הדילוג חסר המנוחה ממטאפורה למטאפורה, מעצה לעצה, מתובנה לתובנה, משרים תחושה של חוסר מנוחה, שמתנגשת עם המסרים המפורשים שבשירים.

שלח לי שקט בקופסא

שושן שמגיש את האלבום אמור להיות האדם השקט, המואר, שמצא את מקומו. אלא שהאלבום לא יוצר רושם של שלווה או של תחושת שלמות, אלא של בלבול. בשיר "גילוי תענוג הנצח" מסופר שגם השכרות הזו לא מעוררת תחושת יציבות, אלא חשש מפני טירוף. בשיר התיאטרלי "דומיה" מתאר שושן היטב את נפשו הסוערת: "אני הרי מסוג האנשים שרוצים להיות בו זמנית רקדן בוטו, שחקן, במאי, סופר, משורר, פילוסוף, מיסטיקן ורב שכונתי".

ואולי תחושת הבלבול הזו נובעת מצפייה מוגזמת. שושן ניגש אל האל כסמכות שאמורה לומר לו כיצד לפעול. היושב במרומים הוא אב גדול, מוחשי, אליו פונה שושן כדי שיעשה סדר בכאוס ויאמר לו מה לעשות. התשובות ששושן מקבל הן מופשטות, אך אבסולוטיות. אך האם הוא באמת מקבל אותן, או שהספק ממשיך לקונן בו?

קח את זה בקלות

סגנון האלבום והפקתו מנוגדים לתכנים המוגשים בו. את ההתחבטויות והתהיות שזר שושן בלחנים שטוחים, קלילים, בהם משולבים קטעי ספוקן וורד. אלו עטופים בהפקת רגאיי ובצבעים חסידיים. מי שלא יתעמק במילים, עשוי לטעות לחשוב שמדובר בדיסק קליל. בצד הזכות של האלבום ניתן למנות גם כמה שירים יפים ממש העוסקים באהבה לאשה, ובעיקר "רציתי לצאת גבר".

גם שירתו של שושן, שכתב, הלחין, עיבד והפיק את מרבית האלבום, מהווה תרומה משמעותית לאלבום. שושן אינו זמר מולד ושירתו לא תמיד קולעת לתו הנכון, אך הוא שר בדבקות מרגשת, שירתו מעבירה את שאלותיו ואת כמיהתו בצורה מכמירת לב. אלבומו של שושן אינו אחיד. הוא סתור ומבולגן, אך דיוקנו האישי של שושן, שבוודאי מייצג תופעה חברתית רחבה - חיפוש התשובה וההתמודדות עמה, הוא מסקרן.

ראשון ואחרון / גילי שושן
(High Fidelity)