החסד והכאב

מאבק כוחות בין צעירים ובין גבאי קשיש של שטיבל אפלולי; ילד שרוצה לראות קרקס, זמן קצר לאחר מות אימו, ומתגבר על המכשולים והאיסורים; ישו שיורד שוב לארץ, ונקרע בין הנצרות המודרנית ובין המסחור של בית הכנסת; בלנית המציצה בחשאי בטובלת צעירה ויפהפיה במקווה, ומנסה לחוות מיניות באמצעותה; יסוריו של מי שנגזר עליו מראש להיות רבה חסידי; אלה חלק מן הדמויות שאנו פוגשים ב"רב של הקרקס", אוסף סיפורים קצרים שהוא ספר הביכורים של יאיר חסדיאל.

חסדיאל, מכותבי הטור "אפעס" שהפך למדור הסאטירי של "הארץ", מצליח לתת מבט נדיר על העולם החרדי: שילוב של מבט חיצוני, אירוני, ושל משתתף פעיל בחיים הפנימיים, הנסתרים, של העולם הזה. כל הדמויות שלו הן דמויות שוליים, שלעיתים קרובות מוצאות עצמן משתוקקות לחיים, אך כבולות באיסורים ובמנהגים.

הגברים של חסדיאל מסורסים ומסרסים: בחור ישיבה, מומחה לאופנה, החי שנים רבות עם אחיותיו ואמו, מוצא את בחירת ליבו, נערה הדורה גם היא - אך בליל הכלולות, אחרי שהסירה מעל עצמה את בגדיה הממותגים, אינו יודע מה לעשות בה. חזקי, בן 35 החי עם אביו, עושה כמיטב יכולתו למנוע מאביו למצוא לעצמו אשה חדשה, משום שהוא עצמו לא הצליח להתחתן ואינו רוצה להיוותר לבדו. גבריאל, השונא את אביו המנוח, מנסה להשמיץ את אביו ולחשוף את השקר הגדול שלו, למטרות נקמה, וסופו שמסע הנקמה שלו מביא את נפילתו-שלו.

חסדיאל מביא בדייקנות וברגישות את תחושותיהן של דמויות שונות, מילדים ועד זקנים שהחיים מתעמרים בהם, ומצייר יפה כיצד מתפתחים שגיונות לכדי פסיכוזה. כך, ילדה הרוצה שמלה חדשה מאביסה את עצמה לדעת כדי לאלץ את הוריה לקנות לה בגדים חדשים; אשה מרירה ושתלטנית, המאמינה כי בתה זנחה אותה, עושה טעות קריטית בתאריך, ועקשנותה מביאה עליה את סופה; בלנית זקנה, שבעלה הרב הקפדן מנע ממנה כל הנאה חושנית, מנסה לחוות את חוויותיה של צעירה יפהפיה, וניצלת רק בשל גילוי החסד שלה; בנו של הרעבע רוצה לחוות לרגע חיים של ילד רגיל, ואינו מסוגל להבחין בכך שילדי החסידים הכנועים מצייתים לכל בקשותיו, ושאין שום דבר רגיל בכך.

והשפה, השפה. חסדיאל משכיל ליצור עברית שכבר לא רואים כיום, שקולטת היטב את משלב השפה המקובל בעולם החרדי, ומצליח לשלב בה גם נופך טראגי: "הרופאים הרשיעו במותו שהבכיר את נשקלו העודף ואת הסיגריות הרבות. מה יודעים רופאים על לוויתנים? מה מבינים הם בערכו של שלטון על ממלכה חסידית קטנה במרתף אפל וחנוק? מה להם ולכאבי הלב האמיתיים?". הנקודה היחידה לחובתו של הכותב היא שלעיתים נשבר כוחו, והוא מצרף, אחרי פסקה פיוטית, שורה קצרה של עברית תאגידית, ואין דבר המצליח לשבור כך הן את רצף הקריאה והן את תחושת הפליאה. מצד שני, החידושים העבריים שלו - למשל, כשישו מנסה להכנס למועדון הומה אדם, הוא נתקל ב"בורריון" - הם עילה ראויה למחילה.

חוט של חסד משוח על ספרו הראשון של חסדיאל, שזכה בפרס ספר הביכורים מטעם שר המדע, התרבות והספורט, והוא קריאה מומלצת בהחלט. יש לקוות שלאחר אסופת סיפורים קצרים, ינסה את כוחו גם ברומן של ממש.

"הרב של הקרקס", יאיר חסדיאל, הוצאת "ידיעות אחרונות - ספרי חמד", 2007