המלאך של בית האבות: פועל הבניין שעבר לטפל בחולי קורונה
מגיפת הקורונה גרמה לארתור בן ה-26 לעשות שינוי גדול בחייו - מעובד בתעשיית הבניין הוא עשה הסבה ועבר למחלקת הקורונה בבית האבות הסיעודי "נאות תיכון" ביפו
"בשנים האחרונות אני מתגורר עם סבתי בת ה-73, שחולה בדמנציה, וכבר היה לי ניסיון בטיפול בקשישים, ולכן פניתי לסיעוד, מספר ארתור דה נירו, שהחליט בעקבות מגיפת הקורונה, לעזוב את עבודתו כנהג מלגזה באתרי בנייה ולעבור לעבוד בבית אבות סיעודי ולטפל בחולי קורונה. "אני עובד במשמרות של 12 שעות, יום ולילה ומסייע לדיירים בקיום שיחות וידיאו עם בני המשפחה שחוששים לבקר את הקשישים בגלל המגיפה, בהאכלה, מתן תרופות, מקלחות וכו'. יש למעלה מחצי מיליון מובטלים, ומספיק מרכזים גריאטריים שישמחו לקבל אותם במקום העובדים הזרים. הטיפול הנכון, לדעתי, הוא לתקשר עם החולה בשפה שלו. עד שהגעתי, התקשורת הייתה מזערית והיום אני סוג של מתרגם".
אם תשאלו את דה נירו מה התרופה הטובה ביותר לקורונה לדעתו, הוא יענה: היגיינה ומצב רוח טוב. "בשגרה, אני מנסה להעלות חיוך על הפנים של המטופלים - התרופה הכי טובה לקורונה, כולל היגיינה נכונה. הפכתי את העבודה בבית האבות לקריירה של ממש. התאהבתי בעבודה, זה מה שאני רוצה לעשות בחיים. העבודה מספקת, בעיקר כשמצליחים להעלות חיוך על פני המטופלים או לפתח איתם שיחה טובה. לאחרונה הגיע מטופל שלא היה מוכן לצאת מהמיטה. היה עצוב, עם נטיות אובדניות. החלטתי שאני אוציא אותו מהמיטה בחיוך. ואכן בכל יום הגעתי אליו, ניסיתי לדבר, להצחיק, לחייך. לשמחתי, בסוף זה קרה".