שורד הטבח מבארי שאיבד את אשתו ובנו: "מקווה שנמשיך להתגעגע עד אינסוף"
אבידע בכר מקיבוץ בארי, שאיבד את אשתו דנה ואת בנו כרמל ב-7 באוקטובר ונפצע קשה, בחר לחזור ולשקם את ביתו. בריאיון לתוכנית "פותחים יום" הוא משחזר את רגעי התופת, מתייחס למחיר הכבד ששילמה החברה הישראלית ומדגיש: "אנחנו מדינה פצועה, אבל יש לנו רק מדינה אחת"
בשיחה בתוכנית "העולם הבוקר" עם רותם ישראל, שיתף אבידע בכר, ששרד את הטבח בקיבוץ בארי, איבד את אשתו דנה ואת בנו כרמל ונפצע קשה ב-7 באוקטובר, על ההתמודדות הבלתי פוסקת. לצד הכאב העמוק וההתמודדות עם הפציעה הקשה, מציג בכר אצילות נפשית ובחירה ברורה בחיים ובשיקום המקום. "הגעגוע הוא קשוח מאוד, הוא אפילו מתגבר, אפשר להגיד. אבל את יודעת מה? אני יכול להגיד דבר אחד קטן, אני מקווה שאנחנו נמשיך להתגעגע עד אינסוף", שיתף בכר על עוצמת הרגש המלווה אותו מדי יום.
זיכרונות יום הטבח מחזירים את המבט אל רגעי הזעזוע הראשונים שאחרי התופת והפינוי הדחוף לבית החולים סורוקה. בתיעוד מתוך התוכנית "זמן אמת" בכאן 11 נראה בכר כשהוא מובל על אלונקה לטיפול רפואי דחוף בעקבות פציעתו הקשה. לצד ההלם הראשוני, בלט הדחף המיידי שלו לספר ולהדהד את שארע למשפחתו ולקיבוץ.
כתבות נוספות מתוך "העולם הבוקר"
מהניסיון האישי הכואב עובר בכר לניתוח התפיסתי של המציאות הציבורית והלאומית. "אני רוצה להסביר לכולם, אחד להבין מה זה האויב הברוטלי הזה. אנחנו עד היום לא הבנו עד הסוף כנראה", מבהיר בכר במהלך השיחה בקיבוץ בארי, ומדגיש: "הם לא רוצים לחיות כמונו. בסוף הם רוצים שאנחנו לא נהיה פה". בדבריו הוא מתייחס גם לפצעיה העמוקים של החברה הישראלית ולמחויבות הבלתי מתפשרת אליה: "אנחנו מדינה פצועה ברמות הכי כבדות שיש בעולם, עשרות אלפים פצועים בגוף, מאות אלפים, אם לא יותר, פצועים בנפש, אבל יש לנו רק מדינה אחת, והיא שלנו".
לצד המבט הלאומי, המחויבות היומיומית של בכר מתמקדת בחזרה לקיבוץ בארי ובבניית הבית מחדש מתוך השברים. ההחלטה הנחושה להישאר ולשקם את הקיבוץ נובעת מהצורך לייצר עוגן של יציבות ותקווה עבור הקהילה כולה. מבחינתו, המפתח להתמודדות ולתקומה טמון ביכולת לפעול גם כשהעתיד אינו ברור: "ליצור ודאות בתור החוסר ודאות שקיים".