על קברי החללים: חלוקי נחל עם מסרים של אהבה

איך אפשר לחבק כשאסור להתקרב? מידי שנה מקפידה חוי לפגוש משפחות שכולות בימי זיכרון ובמהלך השנה ולהעניק להם חיבוק חם ועידוד. השנה, כשהבינה שלא תוכל לחבק את המשפחות, יצאה חוי ארנפלד במיזם חדש ומרגש בו היא קוראת לציבור לקחת אבנים ולכתוב עליהם ברכות וחיזוקים למשפחות השכולות. את האבנים הם אוספים ומניחים על קברי החללים אותם המשפחות פוקדות בימים האחרונים ונתקלים במחווה המרגשת וחיבוק מרחוק שעם ישראל נותן להם.

" הכול התחיל לפני חצי שנה כשילד של חברה שלי בן 18 התאבד וחשבנו איך אפשר קצת לעודד אותם ולתת להם חיבוק. ואז לקחנו אבנים וכתבנו עליהן משפטי עידוד ותמיכה ולקראת גילוי המצבה שמנו אותם על הקבר והמשפחה מאוד התרגשה. היום אני חלק מעמותת נאוה – פרויקט הכיסא הריק. אנחנו עושים סדר כל שנה למשפחות שכולות והשנה הכל היה מוכן והתבטל ברגע האחרון. חשבתי לעצמי על הבדידות והכאב של המשפחות ואיך למרות המצב הזה, אני אצליח לתמוך בהן.

"נזכרתי ברעיון של האבנים וחשבנו שזה רעיון מצוין והתחלנו ביוזמה מקומית בבית שמש ולאט לאט זה צבר תאוצה מטורפת ולא הפסיקו לפנות אלינו, ויש לנו אנשים בכל הארץ שהם כמו שגרירים שמסבירי מה צריך לעשות ואלפי אנשים מכינים אבנים והם אוספים ומפזרים על הקברים. כולם מתגייסים וכותבים דברים מדהימים, הנוער מאוד שותף לעשיית האבנים וזה יוצא מאוד מרגש שהמשפחות השכולות מקבלות חיבוק ועידוד כזה מכל עם ישראל".

"תהיה עוד סגירת מעגל מיוחדת - אני גדלתי בעולם החרדי ולא ידעתי על יום הזיכרון כלום ועל כמה הוא מיוחד. ודווקא כשיצאתי לשליחות במוסקבה נחשפתי בטקס בשגרירות הישראלית לעוצמה של הדבר הזה שנקרא יום העצמאות וכמה החללים גיבורים. והיום חברה שלי נמצאת בשגרירות של מוסקבה ומחר אנחנו נקבל אבנים שמגיעות ממוסקבה עם עידוד וברכות מאנשי השגרירות".