"תמיד מציגים אותי כשורדת שואה, אבל אני בכלל מנצחת שואה!"
כשחנה גפרית הייתה בת 6, היא כלל לא ידעה שהיא יהודייה – עד שחוותה תקרית אנטישמית משומר בית הספר שבו למדה ("רציתי לבדוק מה זו היהדות הזו שהוא דיבר עליה"). בריאיון שהעניקה ל"העולם הבוקר", היא סיפרה על הדירה שבה התחבאה עם אימה במשך שנתיים ("לא יצאתי משם במשך כל התקופה הזו"), על הספר שמספר את סיפור חייה – ועל המפגש המרגש שלה עם שורדת השבי אמילי דמארי: "כשהתחבקנו, זה היה כמו אחוות לוחמים". צפו בקטע המלא
כשהייתה בת 6, ניצולת השואה חנה גפרית הגיעה לבית ספרה בעיירה קטנה שבה התגוררה בפולין, ועל אף שלא ידעה כי היא יהודייה – היא גילתה זאת כששומר בית הספר, שהכיר אותה, גירש אותה מהמקום. בריאיון שהעניקה ל"העולם הבוקר", היא סיפרה איך הרגישה בעקבות אותה תקרית אנטישמית: "באותו רגע החזקתי את גדר בית הספר, ואמרתי לעצמי – 'אני יהודייה, אני לא אבכה'. פתאום הרגשתי מין שמחה בתוכי, ורציתי לבדוק מה זו היהדות הזו שהוא דיבר עליה".
כתבות נוספות מהמסך:
גפרית, המשתתפת בפרויקט "זיכרון בסלון" ("אני פועלת להנצחת השואה לאורך כל ימות השנה"), סיפרה גם כיצד היא ואימה הוסתרו במשך כשנתיים בדירה של משפחה נוצרית שהייתה בסמוך לגטו ורשה, תקופה שבה לא יצאה כלל מהבית: "הם שידרו כלפי חוץ שאין אף אחד בביתם מעבר לבני המשפחה. זה היה קשה במיוחד בחגים הנוצריים, כשהגיעו אליהם אורחים". עוד סיפרה גפרית על סיפור חייה שפורסם בספר שהיא מקווה שיגיע לכמה שיותר ילדים, על הסיבה שבגללה היא רוצה להיקרא "מנצחת שואה" – ועל המפגש המרגש שלה עם שורדת השבי אמילי דמארי: "הרגשנו שיש בינינו כימיה, לא היה צריך לדבר. כשהתחבקנו, זה היה כמו אחוות לוחמים. שתינו ניצחנו".