שורד הטבח מניר עוז שהקים אוהל מחאה בבית השרוף: "כל העולם שלנו נמחק"
ירון מאור נאבק במדינה ובקיבוץ שמתכננים להרוס את ביתו ללא פיצוי מותאם לנפגעי הטראומה, והקים אוהל מחאה: "שלוש שנים אנחנו מרגישים כמו חפץ, ואין לנו שום מענה"
ירון מאור, תושב קיבוץ ניר עוז ושורד טבח שבעה באוקטובר, הקים אוהל מחאה בפתח ביתו השרוף וההרוס בקיבוץ, במחאה על כוונת הקיבוץ והמדינה להרוס את המבנה במסגרת תוכנית השיקום הכללית ללא מתן מענה, פיצוי או מתווה מתאים למשפחות שאינן מסוגלות נפשית לחזור להתגורר במקום בעקבות הטראומה הקשה. צעד זה מציף את הניגוד המטלטל בין תוכניות השיקום של הקיבוץ לבין חוסר היכולת הנפשית של בני המשפחה לשוב להתגורר במקום האסון. "אנחנו לא יכולים לחזור מהטראומה כמשפחה. שלוש שנים אנחנו מרגישים כמו חפץ, ואין לנו שום מענה", הבהיר מאור בריאיון לתוכנית "העולם הבוקר".
כתבות נוספות מתוך "העולם הבוקר"
מאחורי המחאה עומדת טרגדיה אישית כפולה וכואבת, לצד היעדר מענה ממלכתי למפונים. "כל מרקם החיים שלנו נמחק. אבא של אשתי, אלכס דנציג, נחטף ונרצח. כל העולם שלנו נמחק", שיתף מאור בכאב בתיאור האובדן. על אף המוקד הטראומטי וההרס הסביבתי, המדינה מותירה את הנפגעים ללא פתרון מותאם או מתווה פיצוי ייעודי שיאפשר להם להשתקם מחוץ לקיבוץ, כפי שהוא מחדד: "המדינה אומרת לנו שאין מתווה לאנשים שלא חוזרים".
ההתמודדות מול מוסדות המדינה מתחדדת לכדי קונפליקט פנימי, טראגי ומורכב במיוחד למול הנהלת הקיבוץ עצמה והמערכת הקהילתית. בעוד שבקיבוץ ניר עוז מבקשים לקדם את עבודות ההריסה והשיקום הפיזי של המבנים שנפגעו כחלק מתוכנית השיקום הכללית, תושבים וחברי קיבוץ שסובלים מטראומה נפשית עמוקה מוצאים את עצמם בעמדת נחיתות ואשמה מול הרצון להתקדם. במקום לקבל מענה, פיצוי או מתווה מתאים לאנשים ולמשפחות אשר אינם מסוגלים נפשית לחזור להתגורר בקיבוץ בעקבות הטראומה הקשה מהטבח, המאבק של המפונים מול התוכניות מציב אותם במצב סבוך. מאור מתאר את התחושה הקשה והתסכול העמוק מול היחס המופנה כלפיו בעת המאבק על זכויותיו: "הקיבוץ עכשיו בא אליי בטענה שאני מפריע לו בשיקום. אני בעצם שקוף, מתעלם ממני בכוונה, ואני היום המפריע".