הפגיעה בנפגעות ונפגעי אלימות מינית עדיין חיה, קיימת, ובועטת לכל הכיוונים - היא לא מתיישנת

"ביטול ההתיישנות" היא זעקת קרב מוכרת. כמעט בכל מקרה אלימות מינית שנחשף יש כמה מתלוננות שהפגיעה בהן לא נכנסת לכתב האישום כי חלה עליה התיישנות, ותחושת העוול וחוסר הצדק מרתיחה את הדם, והתגובה הרגשית מבקשת להסיר את החסם המלאכותי הזה שעומד בין נפגע/ת אלימות מינית לבין צדק. שוב ושוב עולה הסוגיה הזאת, ומענה ממשלתי - אין.

אבל הדיון על תקופת ההתיישנות סוטה מן העיקר ומוסט מן העיקר לעיתים קרובות ובכוונה.

נפגעות ונפגעי אלימות מינית טוענות, ובצדק, שבגופן - הפגיעה עדיין חיה, קיימת, ובועטת לכל הכיוונים. היא לא מתיישנת. מצד שני, המשטרה טוענת שבחלוף מספר מסוים של שנים גם ככה כבר אין ראיות, אז אם תיקים לא יסגרו מחמת התיישנות הם יסגרו מחמת חוסר ראיות, והתוצאה תהיה זהה (מינוס המשאבים שהוקצו לתהליך הזה). תובעות יגידו שהיום, גם כך יש יותר ויותר ראיות דיגיטליות, ואלה נשארות לנצח. וכל הדיון הזה, מרתק ככל שיהיה, הוא בכלל לא העניין.

כתבות נוספות

• המשפחה המושלמת הסתירה סוד מצמרר - אך הסוד היה רק ההתחלה | "המקור" - הפרק המלא
• "גם כשהיא החליטה לספר את הסוד - המשפחה שלה עשתה את כל הטעויות האפשריות"
• "מעולם לא שידרנו סיפור כזה": מה עומד מאחורי התמונה המושלמת?

ראשית, זה דיון על הליך פלילי, תביעה שמגישה המדינה, וכלל לא כולל תביעות אזרחיות לפיצויים, שהן בעצם התביעות שמגישות נפגעות נגד הפוגעים. שנית, אין בארץ שום סטנדרטיזציה: בכלל לא התחלנו לדבר על דיני עבודה, החוק למניעת הטרדה מינית, ומערכת בתי הדין הצה"ליים שזו מערכת משפט שבכלל לא כפופה להנהלת בתי המשפט ולמשרד המשפטים אלא לשר הביטחון. בכל אלו, יש גם פגיעות מיניות, גם תביעות, וגם התיישנות. אבל אחרת.

[brightcove_iframe video_id='news-hamakor-season-22-clips-biladi-self-2301111500' autoplay='0' credit='דיגיטל רשת 13' desc='רגע לפני שידור סרטה "סוד התמונה המושלמת", היוצרת ענת גורן, שיתפה אותנו בתחושות שלה' poster='https://media.reshet.tv/image/upload/t_app_16x9/v1673447116/uploads/2023/903390231.jpg' kid='1_1v5p3a8m' duration='']

החוק העיקרי שעוסק בנושא הוא חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. בעשורים שחלפו מאז נחקק, נוספו אליו עוד ועוד סעיפים ותיקונים, והיום הוא מורכב מטלאים על טלאים של מקרים ספציפיים וסייגים, כך שבאמת אין שום דרך להבין אם יש התיישנות על עבירה מסוימת בלי להתייעץ עם עו"ד שמתמחה בתחום. ובהמשך לשמיכת הטלאים הזאת, עם השנים, מונחות על שולחן הכנסת יותר ויותר הצעות חוק לטיפול בסעיף ספציפי, ורק בכנסת האחרונה היו למעלה מעשר הצעות כאלה (וזאת היתה כנסת קצרה מאד). המציאות הזאת יוצרת בעיקר כאוס, ומקשה על האפשרות להתמודד עם הנושא באופן יסודי.

המדינה צריכה לקחת אחריות על אזרחיה ואזרחיותיה, ומי שיש לו מנדט לבחון באופן כולל ורחב היקף את הסוגיה היא הזרוע הביצועית של המדינה בנושא: משרד המשפטים. זו משמעותה של רשות מבצעת. שם, צריכה להתבצע חשיבה מושכלת ומתוכללת, קבלת החלטות עקרוניות ומחייבות, ומתוכן צריכה להפציע הצעת חוק ממשלתית, שעוברת ועדת שרים לענייני חקיקה, ומגיעה אל רצפת המליאה כשהיא מגובה בכל כובד משקלה של הממשלה, של משרד המשפטים ושל הקואליציה.

בלובי למלחמה באלימות מינית פעלנו לגיבוש צוות ייעודי במשרד המשפטים, שיתכלל את הנושא, יעבוד עם כל הזרועות הרלוונטיות, ינהל שיח עם נפגעות ונפגעים, ויבחן את החקיקה הקיימת במטרה לייצר חקיקה חדשה בסוף התהליך. חקיקה אחידה, רלוונטית לאמצעים העומדים לרשות מערכת האכיפה ומערכת המשפט, שמכירה בהשלכות של עבירות מין על הנפגע/ת ובסכנה שהפוגעים מהווים לציבור, ועוד. חקיקה ראויה לנושא כל כך חשוב. לשר לוין חשובות רפורמות נרחבות במערכת המשפט לכן אנחנו מצפות ממנו ממנו להפעיל את כל כובד משקלו גם כדי להוציא את השינוי הזה לפועל, אחת ולתמיד.