איזה חומר "שחור" נתניהו הוציא למרות התנגדות מזכירו הצבאי? | היומן של ניר חפץ, חלק י'

ב-2010-2009 ניר חפץ שימש ראש מערך ההסברה הלאומי. תואר מפוצץ שעיקרו הוא ייעוץ תקשורת לראש הממשלה, בנימין נתניהו. חפץ, מסתבר, היה כותב בזמן אמת פתקים כמעט מדי יום. מתעד חוויות מהלשכה המעניינת במדינה. אחרי שפרש, הלך והקליד את כל הפתקים למסמך אחד - יומן ניר חפץ. הקליד ושכח. כן, מדהים ככל שזה נשמע, כשהגיע לחקירה שכח שכתב יומן.

אפשר לפקפק בשכחה, אבל יש כמה דברים שעובדים לטובת הגרסה הזאת, בעיקר העובדה שחוויות שתועדו ביומן איששו את גרסת חפץ. לכאורה, היה לו אינטרס ראשון במעלה להשתמש בחקירות ביומן כראייה מחזקת. הוא לא עשה את זה.

באחד המקרים התברר שחפץ שכח פגישה קריטית שהייתה לו עם נוני מוזס, פגישה אליה הלך בשליחות נתניהו וחזר אחריה לדווח לראש הממשלה. זה בעצם הרקע לתיק 2000. ביומן הפגישה מתועדת, אבל גם אחרי שהחוקרים ניסו לרענן את זיכרונו, חפץ לא זכר את הפגישה.

ביום חמישי שידרנו בתוכנית "המקור" את הראשונה משתי תוכניות על ניר חפץ (החלק השני ישודר ביום חמישי). ריאיון, הקלטות, מסמכים, ליווי דוקומנטרי של שנתיים וחצי. חפץ ואני באים ממערכת יחסים מאוד קשה, בלשון המעטה. למעשה לא היינו בקשר במשך שנים. איפשהו ב-2019 חידשנו את הקשר. לאט ובזהירות.

אני הצעתי לו שנלך על הפרויקט הזה והצעתי גם שנשלם על האקסלוסיביות, ההקלטות, החומרים המצולמים. חשבתי שזו הזדמנות חד פעמית לפרויקט כזה. היומן הוא לא חלק מההתקשרות הזאת. חפץ לא נתן לי אותו. ספק אם היה רוצה בפרסומו, אבל הוא חלק מחומר הראיות במשפט. למעשה, הצדדים התווכחו קשות על ההכללה של היומן כראייה במשפט ואפשר להבין למה.

מדובר באחד המסמכים הכי מדהימים שקראתי. הוא פחות מיועד לקהל הרחב. יש בו יותר מדי פרטים, שמות, עובדות, עניינים שקרו לפני 12 ו-13 שנה ומחייבים הסבר ארוך כדי להבין. למי שיותר מעורה בפרטים, זה מסמך מדהים, המשולש מדיניות - פוליטיקה - תקשורת, היחסים עם עיתונאים, הכול נפרש בזמן אמת בפרטי פרטים.

לקטעים נוספים מתוך היומן של ניר חפץ

יולי 2010 - חיים רמון וסאיב עריקאת

ביום שני 26.7 היה דיון בוועדת חוץ וביטחון. בהכנה לקראת הדיון בתשע וחצי, בחדרו של ביבי בכנסת, הוא אמר לי שבכוונתו להגיד בוועדה שגורמים פוליטיים בישראל מחבלים בניסיונותיו להגיע למשא ומתן ישיר עם הפלשתינים על ידי מתן ייעוץ כנ"ל לראשי הרשות הפלסטינית.

בחדר היו מלבדי נתן אשל ועוד אדם אחד, נדמה לי דרמר. רק בשלב מאוחר יותר הצטרפו כל היתר לתדרוך. שאלתי את רה"מ האם הוא מתכוון לחיים רמון כי זכרתי שהייתה בעיתונות ידיעה על משהו דומה והוא אמר "בוודאי". אז אמרתי לו שלא יעלה את זה בוועדה, כי זה סתם ייצור כותרת וזירת ניגוח לאופוזיציה שיצאה השבוע לפגרה ואין לה במה. אמרתי שהאינטרס שלנו להרדים הדיון.

אבל בדיון עצמו הוא בכל זאת אמר משהו ברוח הזאת: יש גורמים בצד הפלשתיני שמחבלים באופן שיטתי במו"מ ולצערי יש גורמים שאינם נלהבים גם בחו"ל ובארץ ואני לא מתכוון לשותפיי הקואליציוניים מימין. כשנשאל על ידי חברי הוועדה למי הוא מתכוון ענה ביבי: "תזמינו אותי לוועדת המשנה (וועדת המשנה לשירותים חשאיים – ר.ד.) ואגיד לכם. זה יהיה מעניין".

אחרי שרה"מ אמר את המשפט הראשון שלו בועחו"ב ולפני שהוא אמר את המילים "תזמינו אותי לוועדת המשנה" – ניפנה אליי שאול מופז שישב במרחק 30 סנטימטר ממני ולחש: "למי הוא מתכוון?". אני עניתי בלחש: "חיים רמון". בשלב זה לא ידעתי שמדובר במידע שמקורו בחומר מודיעיני. את זה הבנתי רק אחרי שביבי אמר "תזמינו אותי לוועדת המשנה". ולכן מיד אחרי הדיון עזבתי את הכנסת והלכתי ליוחנן לוקר (המזכיר הצבאי של נתניהו באותה תקופה – ר.ד.), שישב במשרדו בלשכה כדי לשאול אותו אם אמרתי למופז משהו סודי שאסור לומר.

לוקר ענה שהסיפור הזה של רמון לימד אותו כמה דברים מאוד מכוערים על הפוליטיקה שלפני כן לא ידע שקיימים כמותם. לדבריו, מדובר בחומר מאוד מסווג שחשיפתו עלולה לפגוע בביטחון המדינה. הוא סיפר שביבי פנה אליו מספר פעמים ואמר לו שצריך למצוא דרך להוציא את זה והוא התריע בפני ביבי על הסכנה ופתאום לוקר רואה יום בהיר אחד אייטם על זה ב"ישראל היום". לדברי לוקר, הוא נכנס מיד לחדר של ביבי ואמר לו שזה דבר בל ייעשה.

סיפרתי ללוקר מה אמרתי למופז בלי לדעת שזה מסווג ומיד אחר כך יצאתי מחדרו, פסעתי לחדר וצלצלתי למופז. עדכנתי אותו שאמרתי לו משהו מודיעיני, בלי לדעת שזה כך וביקשתי שלא ישתף אף אחד במידע. הוא אמר שלא שיתף אף אחד ולא ישתף ושאין לי מה לדאוג כי הוא מגיע לוועדת חוץ וביטחון מדי פעם לקרוא חומר "שחור" והוא ראה את החומר הזה וקרא אותו מזמן, לטענתו. חזרתי לחדרו של לוקר ודיווחתי לו שנהגתי כך ולוקר היה מרוצה ואמר "סגרת את הפינה".

כעבור כמה ימים ביום חמישי, 28.7.10, פתאום הביאה אילה חסון ב-10:30 בבוקר ברשת ב' עדות אנונימית של אדם עם קול מעורבל שהעיד מה שמע כשישב במלון אמריקן קולוני ליד שולחנם של רמון ועריקאת (סאיב עריקאת ז"ל, בכיר ברשות הפלשתינית באותה תקופה – ר.ד.) ב-8.7.2010. הוא תיאר שרמון שכנע את עריקאת לא להתקדם במו"מ עם ביבי כי לא ייצא כלום מביבי. עוד טען שרמון סיפר לעריקאת שפרס שלח אותו וסיפר שבאמצע הפגישה שלהם, עריקאת שוחח בטלפון בערבית עם מישהו על עזמי בשארה.

באותו בוקר היינו בקריה בתל אביב. אילה חסון צלצלה אחרי השידור כל כמה דקות לנתן אשל והסתודדו. אני שמעתי את קולה מבעד לאפרכסת של הנייד של נתן לפחות שלוש פעמים. כל פעם הוא היה מסתורי ואמר שיחזור אליה. גם שלום שלמה (יועצו הפוליטי של נתניהו באותה תקופה – ר.ד.) הסתודד בדלת סגורה עם נתן.

רון דרמר נכנס לחדרי ואמרתי לו 'איך לא משתפים אותי בספין תקשורתי כזה?'. והוא אמר לי שלמיטב ידיעתו מי שקשור לאייטם הזה הם נתן, שלום שלמה ואולי גם אחיו של שלום שלמה.

ביבי קרא לנו לחדרו וביקש שנתדרך את כחלון, גדעון סער וארדן לתקוף את רמון. הוא גם ביקש שנדחוף אייטם של נחום ברנע מ-21.5.2010 שפרסם תכנים דומים על פגישה של רמון עם דן שפירו במסעדת 206. אני עניתי "שיתדרך מי שסומכים עליו בחדר הזה". ביבי התעצבן ואמר לכולנו לצאת מהחדר. רק דרמר ונתן נשארו בפנים. מיד אחר כך בא לחדרי דרמר ואמר לי שהוא טעה בדברים שאמר לי קודם לכם כאשר ייחס מעורבות לנתן ולשלום ולאחיו של שלום.

לא חולפות כמה דקות ומתקשר אליי כתב "ישראל היום", מתי טוכפלד, הוא אומר לי: "תבקש מנתן שייתן לי עוד חומר מהעדות שהייתה אצל אילה". אני שואל למה הוא מפנה אותי לנתן וטוכפלד עונה: "כי במשך כשבוע הוא היה במו"מ איתי לתת לי את האייטם הזה וביומיים האחרונים הוא נעלם לי ופתאום אני שומע את העדות אצל אילה". אמרתי לו שאפנה לנתן אבל לא עשיתי זאת.