מסע המוות של השב"ח שנזרק על ידי השוטרים בצד הדרך: "ציפיתי שיעצרו לו, הוא בן עמם"

זהו סיפור על חיי אדם שהפכו חסרי ערך לחלוטין. על שוטרים שמחליטים להיפטר מבן אדם בצד הדרך, באמצע הלילה, חצי עירום, פצוע קשה וללא מזון ושתייה בלי לחשוב מה יעלה בגורלו. יומיים לאחר מכן הוא נמצא מת. מה אירע באותו לילה לפני ארבע שנים בו מצא את מותו תושב הרצועה, גנב רכב בשם עומאר אבו ג'ריבאן?

מסע המוות החל ב-29 במאי 2008. השוהה בלתי חוקי, שזהותו האמיתית לא ברורה עד היום, גנב מכונית עם חברו, עלה על כביש שש ופגע במכונית אחרת. הוא נפצע, הובהל תחילה לבית החולים קפלן ובשל מצבו הקשה הועבר לשיבא בתל השומר כאלמוני. הוא אובחן כסובל מדימומים במוח, שבר באגן ובעצם הבריח וקרע בצינור השופכה.

שוטרי משטרת רחובות ניהלו את חקירת הגניבה. מכאן ואילך הגרסאות סותרות ונחשפת שורה של תקלות שמביאות לתוצאה הטרגית. בית החולים טוען כי שחרר אותו ב-10 ביוני כיוון שהמשטרה ביקשה לחקור אותו ואילו המשטרה טוענת שבית החולים הודיע להם על שחרורו. "ציפינו מהמשטרה שתפנה אותו למוסד שיקומי. האם יידענו את השוטרים שבאו לקחת אותו לגבי מצבו הרפואי? לא זוכר, יכול להיות. הוא לא היה משתחרר לולא היה נמסר למשטרה", אמר ד"ר גיל פיכמן מהמחלקה האורתופדית בשיבא. הוא חתם על תעודת השחרור של השב"ח.

ב-12 ביוני 2008 הגיעו שני שוטרים לעצור אותו. כעביה איברהים, שוטר במשטרת רחובות: "העציר היה בעירום חלקי, הוא נראה בהלם ולא מאופס. האח והרופא ביקשו קודם להחליף לו טיטול ואז הלבישו אותו בפיג'מה של בית החולים, ללא נעלים ויחד עם שקית שתן שהתחברה לעצור". בשלב זה יש גם גרסאות סותרות בעוד האח בבית החולים טוען שהסביר לשוטר ולמתנדב על מצבו הרפואי של העצור, הם טוענים כי נאמר להם שהוא כשיר.

העצור הגיע בשעות אחר הצהריים לתחנת רחובות והשוטרים מבינים אז שמצבו הרפואי לא תקין. "פנינו לרופא המשטרתי שקבע שהוא חייב להיות בהשגחה אבל לא היה מקום במרפאה של השב"ס. למה לא החזרתי אותו לבית החולים אחרי שלא נמצא לו מקום? לא עלה בדעתי הרי בית החולים רצה להיפטר ממנו", אמר סגן ניצב יוסי בכר, מפקד משטרת רחובות. הרופא לא טרח לבוא לבדוק את העצור בעצמו.

תת ניצב שמעון שומרוני, מפקד מרחב שפלה: "לא נמסר לי המידע הרפואי המלא, רק אמרו לי שהעצור נפגע באגן ולא יכול לגנוב עוד מכוניות. על כן הנחיתי לשחרר את העצור, לאתר את משפחתו ולהעביר אותו לאחריותה". בשעה 22:42 באותו היום העצור משוחרר.

אסף יקותיאלי, שוטר במשטרת רחובות, הוא שלוקח אותו יחד עם המתנדב עודד פיצ'ו ושוטרת שח"ם ,ליבת כאוי. הקצין התורן במשטרת רחובות, ברוך פרץ, מורה ליקותיאלי לשחרר אותו ברמאללה, בעזרת חיילים ממחסום מכבים ולהעביר אותו לידי משפחתו.

כל אותה העת לא הייתה ידועה זהותו - העצור לא זוהה במערכת המשטרתית והוא לא דיבר או מסר פרטים. החיילים במחסום סירבו להכניסו. השלושה נסעו עם העצור למחסום עופר כדי לנסות להכניסו דרך שם אך נכשלים שוב. הם נסעו לכיוון ירושלים ועצרו ליד מחסום עטרות. כמה מאות מטרים משם, עצרו והורידו את העצור ושמו אותו מעבר למעקה הבטיחות.

"הוא יכול לקחת טרמפים מהמקום שהשארנו אותו, ציפיתי שיעצרו לו בצד הדרך. אחרי הכל הוא בן עמם והערבים ידועים בסולידריות שלהם", אמר יקותיאלי. "למה לא השארנו לו מזון ושתייה? הוא לא רצה שום דבר", הוסיף פיצ'ו. לבסוף העצור מת כתוצאה מהתייבשות וגופתו נמצאה ב-15 ביוני בין עטרות למחנה עופר. לאחר חקירת המשטרה הוחלט להעמיד לדין את ברוך פרץ, הקצין התורן במשטרת רחובות באותו הלילה, ואת השוטר יקותיאלי באשמת גרימת מוות ברשלנות.

תגובות

משטרת ישראל: תפקודם של מפקד תחנת רחובות דאז נצ"מ יוסי בכר ושל מפקד מרחב שפלה דאז תנ"צ שמעון שומרוני ביחס לאירוע נבדק ונמצא כי לא דבק בהם פגם אישי. נצ"מ יוסי בכר קיבל הערה פיקודית בדבר אחריותו האדמיניסטרטיבית ולא האישית כמפקד התחנה באותה תקופה.

מהמרכז הרפואי שיבא נמסר: מרגע העברת השב"ח לגורמי המשטרה, לא הייתה לנו, לצוות בית החולים, כל שליטה על רצף האירועים עד למציאתו ללא רוח חיים.