היזמים הבטיחו - המטלות הציבוריות נשכחו

רשויות מקומיות שדרגו בשנים האחרונות את רמת האכיפה והגבייה שלהן. אך מה קורה בפרויקטים הגדולים, אלה שהתחייבו לבנות גם לציבור בתמורה לאחוזי בנייה מוגדלים או קיזוז היטל השבחה? האם היזמים בנו את החניון עליו התחייבו, או את הבריכה? פתאום התברר שאת השדרוג הזה העיריות עוד לא כל כך הצליחו לעשות

בירושלים, בלילה
בירושלים, בלילה | צילום: ערן גל-אור

הבטחות, הבטחות, הבטחות. זוהי תחילתו של כל פרויקט בנייה במדינה. בתל אביב, חיפה, ירושלים, בת-ים ובכל רחבי הארץ משגשגת שיטת המטלות הציבוריות. תחקיר "המקור" חושף איך מנגנון שנועד דווקא לעזור לעירייה להשיג כמה שיותר עבור התושב ולהגן עליו הפך למכשיר באמצעותו יזמי נדל"ן משיגים אחוזי בנייה מוגדלים ומרוויחים מיליונים תמורת התחייבויות שאיש לא מכריח אותם לקיים.

 

הסיפור מתחיל כאשר יזם נדל"ן רוצה לבנות פרויקט. הוא צריך לעבור שני שלבי אישור: ועדה מקומית לתכנון ובנייה של העירייה וועדה מחוזית של משרד הפנים. בדרך כלל תכניות הבנייה דורשות את שינוי המצב הקיים - היזם רוצה לבנות יותר כדי למכור יותר והשכנים לא פעם מתנגדים. לכן, מטילות עליו ועדות התכנון מטלות ציבוריות, דהיינו, בריכה, חניון או גינה שנועדו להבטיח תועלת גם לציבור שלא יגור בפרויקט החדש. עם זאת, בחלק מהמקרים היזם בונה את הפרויקט, מוכר את הנכסים, מרוויח כסף אך המטלות הציבוריות נותרות על הנייר בלבד. לעירייה יש שיניים לאכוף את המטלות הציבוריות אך הן לרוב לא עושות זאת. 

 

כך בפרויקט רובע לב העיר בתל אביב של חברת "אוניל". היזם שבנה בריכה התחייב לפתוח אותה להנאת תושבי האזור. ב-2005 חלק מהדירות נמכרו, הבניין אוכלס והבריכה נבנתה אך השימוש בה הוגבל לדיירי המגדל בלבד. גם לאחר שהוצא רישיון עסק לבריכה, הכניסה לא הותרה לזרים.

 

גם ימק"א בירושלים רצתה לבנות פרויקט יוקרתי כשלפי החוק, היא מחויבת לשלם מס השבחה. היזם הפחית את מס ההשבחה בתמורה לבניית המטלה הציבורית. בפרויקט ימק"א כמעט כל היטל ההשבחה קוזז מול מטלות הציבור כמו חנייה, בריכה ואולם קונצרטים. במקום 14 מיליון דולרים - 3 מיליון דולרים בלבד.

 

לפי ההסכם של ימק"א עם עיריית ירושלים, האודיטוריום יימסר לתזמורת הקמארטה להופעות וחזרות ללא שכירות. אך בפועל, הסכימו לתת להם את המתחם במחירי עלות. מבקר המדינה ובג"ץ קבעו שההסכם בין הצדדים אינו ראוי. העירייה החלה להילחם בימק"א ואף איימה לבטל את ההסכם אך אנשים בעירייה אמרו שהחלו להגיע אליהם רמיזות מלשכתו ראש העירייה, ניר ברקת, להגיע לפשרה ולא לבטל את ההסכם. אז העירייה לא קיבלה היטל השבחה והציבור לא קיבל ספרייה, אולם הופעות ובריכה. מקרים דומים אפשר למצוא בפרויקט ממילא בירושלים ובפרויקטים אחרים בחיפה, בתל אביב ובבת-ים.

תגובות

חברת אוניל - היזמים המקוריים של רובע לב העיר - עם קבלת הרישיון לבריכה התבצעה פנייה לוועד תושבי לב העיר ובעקבות הפרסום הגיעו מספר מתעניינים מקרב תושבי השכונה שאף ביקרו במתחם הבריכה אך בסופו של דבר החליטו לא לרכוש מנוי. המחיר למנוי שנתי היה 7,200 שקלים לשנה, לשם השוואה, ככל הידוע לנו, מלון הילטון דורש דמי מנוי לבריכת השחיה בסך 7,500 שקלים.

 

מגדלי בארי שלמה המלך (יזמי בארי נהרדעא) - היזם במקרה זה פעל כאמור בהתאם לסיכומים עם העיריה והנחיותיה. כמו כן, באשר להיטל ההשבחה - הוא שולם כנדרש מהחברה. 

 

תגובת עירית ירושלים - העירייה הנוכחית נחושה לאכוף את קיום התחייבויות היזמים. בעניין ימק"א, משהתברר שיש מחלוקת בין היזם לעירייה על יישום ההסכם, הופנה העניין להליכי גישור משפטי. בעניין ממילא, שיקום הגן הארכיאולוגי אינו נכלל במטלות או חובות היזם. היזם שילם מיליוני שקלים היטלי השבחה ובנוסף אליהם מיליון וחצי שקלים לטיפול בגן הארכיאולוגי.

 

עו"ד דוד שמרון בשם ימק"א - ימק"א עומדת על כך כי היא ביצעה הן את התשלומים והן את המטלות אותן ניתן היה לבצע עד כה והיא נכונה לבצע את המטלות כולן על פי ההסכם

 

עיריית חיפה - פרויקט המרינה לא אושר על ידי המועצה הארצית לתכנון והבנייה מה שמנע את הקמתו. פרויקט המלון הצריך פתרון של סוגיות משפטיות ותכנוניות. בימים אלה הודיעה החברה כי חידשה את קידום הפרויקט לאחר שהצליחה לפתור חלק מהעיכובים המשפטיים.

 

עיריית בת-ים - נדגיש כי מדיניות העירייה בשבע השנים האחרונות, היא לא להטיל על יזמים ביצוע פרוייקטים שאינם כלולים במבנה, על מנת למנוע אי בהירות בנושא.

היזם גאון מבת-ים, שהיה אמור לשפץ את המרכז המסחרי - השיפוץ בוצע על ידנו בהתאם לדרישות העירייה ואושרו בחתימות נציגיה.