טור: האם הסירוב של אבו מאזן לאולמרט באמת מוכיח שהוא לא פרטנר?

העיתונאי בן דרור ימיני מ"ידיעות" תמיד נראה לי כמו עיתונאי הגון. אף פעם לא הבנתי אותו, אבל הגון. לא הבנתי מה הדחף של עיתונאי לכתוב בעיתון ישראלי דעות ש-99 אחוז מציבור הקוראים מסכים איתם, ושמיועדות נגד ציבור רחב במדינות שממש לא קראו אותו בחיים. כמו כתבי כדורגל שקוראים ב"ידיעות" לפיטורי מאמן יובנטוס.

ימיני הוא כמעט כתב לענייני תנועת החרם האנטי ישראלי. שוב ושוב הוא משכנע אותנו שהחרם הזה לא הגון, מונע מאנטישמיות, מסוכן, לא מדויק. תהרגו אותי אם אני מבין, מה לזה ולכל מה שעיתונות מייצגת. אנחנו לא אמורים לאתגר את השיח? לבקר את מוקדי הכוח? לחשוף את מה שבמוקדי הכוח השונים לא רוצים שנדע?

>> לכתבות נוספות בפרויקט המקור
• סודות שיחות השלום: פרק 1 המלא
• טור: מה היתה הטעות הגדולה ביותר בקמפ דייויד?
• "לא היה אדם שקלינטון אהב יותר מאשר רבין"
• כך שכנע ברק את קלינטון ללכת לפסגה מדינית

• כך הטיח אבו עלא בנשיא קלינטון: "אתה מוטה"

• מדוע נזפה מדלן אולברייט בסגן ראש השב"כ לשעבר?
• הכביסה המלוכלכת יוצאת לאור. אבל במובן המילולי
• "ערפאת חשש: 'רק שלא יתייחסו אליי כמובן מאליו'"

אם ימיני היה כותב בעיתון בריטי מוביל, הייתי מבין. נותן בראש לחלק מהציבור הבריטי, אבל פה? טוב, כל אחד והשריטה שלו. בטוח שזה עשה את ימיני לעיתונאי מאוד פופולרי. ציפי לבני רצתה שירוץ איתה לכנסת, "ידיעות אחרונות" קנו אותו מ"מעריב" המתמוטט (שמאוד רצה שיישאר בלבושו החדש) וקראתי עכשיו שמירי רגב הורתה לקנות את ספרו "תעשיית השקרים" כדי שיופץ על ידי משוכנעים למשוכנעים אחרים. אחלה.

מאז 2008 כותב ימיני באובססייה - שמתחרה רק בדן מרגלית בפרשת הרפז - שהסירוב של אבו מאזן להצעת השלום של אולמרט, מוכיח שהוא אינו פרטנר. זה טיבם של עיתונאים, שכמעט ואינם מראיינים, לא עושים תחקיר, חיים מצריכת תקשורת ויודעים לעשות טוב גוגל.

ניסיתי כבר בעבר שוב ושוב לתקן אותו, להסביר לו כמה הצעת אולמרט אינה בבחינת הצעה, שבעיתוי בו ניתנה אין לה משמעות אמיתית, שלא היה שום סיכוי להסדר אחרי שאולמרט כבר הודיע שלא יתמודד על ראשות "קדימה" (יולי 2008) ושאפילו בכירים אמריקניים חשבו כך ואמרו את זה לאבו מאזן וצוותו. שום דבר לא עזר. ימיני ממשיך לכתוב את זה.

יום אחד פגשתי אותו במקרה ב"סוזאנה", בית קפה בנווה צדק. הוא גר באזור ואז גם אני גרתי שם. התחלנו לדבר. הוא סיפר שהוא מסיים את ספרו. נסחפנו לדבר שוב על הצעת אולמרט. ניסיתי שוב לשכנע אותו, לצטט לו מספרי זכרונות, לא עזר דבר. אמרתי לו שאם הוא פתוח לשנות, אשלח לו קצת חומר. הוא אמר שבטח ושאשלח. הלכתי הביתה, גם אני מבין משהו באובססיביות, עבדתי, כתבתי, צירפתי לינקים ושלחתי לו מייל מפורט. לא עזר. ימיני ממשיך לכתוב.

מאז' אני קצת מטיל ספק ביושרתו האינטלקטואלית. אני מבין שקשה לו לתת לעובדות להרוס תיזה טובה, אבל בכל זאת, אולי שיתעסק קצת בנושאים אחרים, נגיד תנועת ה-BDS וכאלה.

אין ספק שאולמרט מאוד התקרב ב-2008 למקסימום שישראל יכולה לתת, וספק בכלל אם דעת הקהל פה הייתה מאשרת הסכם ברוח של הצעה כזאת במשאל עם. אם מנהיג פלסטיני אומר 'לא' מלא להצעה כזאת אז כן, יש בעיה. אבל ברור שבזמן בו ההצעה ניתנה - גם אם אולמרט היה הכי רציני והכי נחוש והכי מחויב, לא היה שום סיכוי לעשות מזה הסכם. ובתנאים בהם ההצעה ניתנה, מגוחך לצפות לתשובה אמיתית ממנהיג פלסטיני שרוצה להישאר בשלטון דקה אחרי.

אנחנו נשדר היום את מה שהפלסטינים שמעו בזמן אמת בעניין הזה, ואת מה שהאמריקנים אמרו להם. אולי במקרה בן דרור ישתכנע.