מדוע נזפו האמריקנים בסגן ראש השב"כ לשעבר, ואיך גם זה קשור להר הבית?

סערת הר הבית, מודל ספטמבר 2000: ישראל חסון, חבר צוות המשא ומתן הישראלי לקמפ דייויד וסגן ראש השב"כ לשעבר, משחזר בראיון לפרויקט "המקור" - סודות שיחות השלום - את השעות סביב ההחלטה הדרמטית לאשר לאריאל שרון ז"ל, יושב ראש האופוזיציה דאז, לעלות להר הבית. עלייה שסימנה, בדיעבד, את תחילתה של האינתיפאדה השנייה - ושהביאה את האמריקנים להאשים אותו בהסתרת מידע.

>> לכתבות נוספות בפרויקט המקור

מדוע פוצץ ערפאת את הפגישה עם קלינטון?

"קודם כל, האנגלית שלי לא מספיק טובה בשביל להגיד את הדברים כפי שאני מדבר כרגע איתך", מספר חסון על השיחות עם האמריקנים. "אני אמרתי להם את דעתי והיה אפילו מקרה, אני חושב שהבוטה ביותר שאחריו גם קיבלתי נזיפה רשמית, זה היה המקרה שבו שרון עמד לעלות להר הבית.

"פייסל פתח עליי מהירות מאפס למאה באפס שניות"

"היינו אז בדיונים לגבש את העמדות, היינו בוושינגטון בדיונים לגבש את העמדות לעקרונות הנשיא קלינטון. זה היה בספטמבר. פנו אליי, ממש יום לפני הסוף של המפגש הזה, ואמרו ששרון עומד לעלות - תדבר עם הפלסטינים שזה יעבור בשקט. בשורה התחתונה הגעתי לפייסל אל חוסייני, דברתי אתו, פייסל פתח עלי מהירות מאפס למאה באפס שניות - זה כמו שאני אבוא ליד ושם ואני אכחיש את השואה...

"ואז, אני אומר, לצערי עשיתי לו תרגיל שעושים בשיעור הראשון לחוקרים בשרות. אמרתי לו פייסל תגיד, אתה יודע איפה אני נמצא? אני בוושינגטון. אתה יודע מה אנחנו - מנסים לצמצם פערים. אתה מבין שתוך חודש הדבר הזה צריך להיות על השולחן. הוא אמר נכון. אמרתי אוקיי, מה הדרישה שלכם, ריבונות בהר הבית? הוא אומר כן. אמרתי לו, יבוא מחר שרון אליך, אתה ריבון ואתה יושב שם שר בכיר. יבוא שרון אליך ויגיד, אני רוצה לעלות לסיור בהר הבית. אתה תגיד לו לא? דיברנו חופש פולחן, אפרופו היום מה שמתרחש. הוא חושב. אם הוא הי אומר לי לא, הוא בבעיה. הוא אומר, אני אגיד כן אבל שלא ייכנס למסגדים. אמרתי לו, אם אתה היית אומר לו כן אני יכול להגיד לו לא? והוא עלה".

השאר, כבר שייך להיסטוריה המדממת של הסכסוך.

"בתשע בבוקר התעוררנו, אחרי הצהריים בארץ הקודש, ביקשו ממני לברר מה היה", ממשיך חסון. "התקשרתי ושאלתי את הפייסל שוב פעם מה היה, אמר לי ברוך השם נגמר בשלום, היה קצת זה... שטויות. אמרתי להם, חבר'ה, היה ונגמר. אז האמריקאים פונים אלי ואומרים לי, אתם רואים, אתם אנשי הביטחון תמיד רואי שחורות.

"קאט דה בולשיט, אתם צריכים לקבל החלטות"

"זה היה יום חמישי, תשע בבוקר שעון וושינגטון. היינו אמורים לבוא יום רביעי הבא שאחריו, אחרי ראש השנה, לחזור בכדי להמשיך את השיחות. אמרתי לשלמה בן עמי שאני רוצה לסכם. הוא אמר לי, 'בשורות טובות שאתה רוצה לדבר עם החבר'ה, דבר'.

אמרתי להם, האנגלית שלי רעה אבל אני רוצה להגיד לכם משפט אחד - קאט דה בולשיט. אתם צריכים לקבל החלטות, תבינו. אני מודיע לכם, לא ימים ולא שבועות ולא חודשים, תוך שעות תפרוץ אצלנו אלימות שאני אומר לכם שהיא תסיט את התהליך המדיני ממסלולו. אנחנו ביום רביעי לא נהיה פה, אל תטעו, ואם נהיה אל תקשיבו לאף מילה שלי יותר. אתם לא מבינים איפה אתם חיים. אנחנו נשלם את זה במחיר דמים ואלוהים גדול".

חסון ממשיך: "סיימנו את הפגישה, יום שישי ב-12 בצהריים נחתנו בארץ הקודש. ב-12:20 חמישה הרוגים בהר הבית, וכל היתר זה היסטוריה, הלא היא האינתיפאדה השנייה...

שלושה ימים אחרי שזה פרץ, מזכירת המדינה מתקשרת אליי, אומרת לי 'אני הולכת להגיש תלונה רשמית עליך לראש הממשלה'. אני אומר לה, על מה? היא אומרת, 'על כך שהסתרת מאתנו מידע'. איזה מידע? 'היה ברשותך מידע על המהומות, הסתרת את זה מאיתנו'.

"אמרתי לה, גברת אולברייט, יש לי חבר טוב מאד שנמצא אצלכם, קוראים לו ג'ורג' טנט. אין לי ספק שהמיקרופונים והמצלמות אצלו בחדרים עובדים שעות נוספות אצלנו. אני אומר לך, אני קורא את העיתונות שאתם שמים לנו - ניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט. אם מה שיש לי בראש או ביכולת של לנתח את הסיטואציה, זה להסתיר ממך מידע - את יכולה להתלונן עד מחרתיים, את זה במילא אני לא מתכוון להיפטר ממנו. והיא שאלה אותי, אני משביעה אותך, זה אמיתי? אני אומר לך את כל התוצאה של ההערכה".

"הם לא הבינו איפה הם נמצאים. והם לא לקחו שום יוזמה כמעצמה", מסכם חסון את דעתו על האמריקנים. "ומתי הם הבינו? שבועיים לפני שקלינטון עוזב".