אולמרט: "כבר בתחילת מלחמת לבנון השנייה ידעתי שאחד החיילים החטופים נהרג"

ב-12 עשר ביולי 2006, תקף חיזבאללה כוח של צה"ל על גדר המערכת. חיזבאללה טען שבידיו שני חיילי צה"ל חטופים מהתקרית. באותו הערב החליטה ממשלת ישראל לפתוח במלחמה, שתיקרא בהמשך - "לבנון השנייה". במהלך 34 ימי הלחימה נפלו 119 חיילים וקציני צה"ל ו-45 אזרחים

במהלך אותה לחימה נורה לשטח ישראל מספר חסר תקדים של רקטות, כ-4000 בסה"כ, ששיתקו את צפון הארץ מקו הגבול עם לבנון ועד עפולה וחיפה. מבצע הסיום הקרקעי של המלחמה, ספג ביקורת חריפה. נטען אז שהמבצע היה מיותר ונבע ממניעים פוליטיים.

עם סיומה נתפסה מלחמת לבנון השנייה ככישלון של מדינת ישראל, האחראים לכישלון בעיני הציבור היו קברניטי המלחמה: ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שר הביטחון, עמיר פרץ והרמטכ"ל, רב אלוף דן חלוץ.

בתשע השנים שמאז המלחמה שורר שקט כמעט מוחלט בגבול הצפון. בזמן הזה חיזבאללה הפך לכוח צבאי חזק מאי פעם המחזיק באלפי טילים שמאיימים על כל נקודה בישראל. שלושת קברינטי המלחמה לא דיברו על המלחמה בפומבי מאז, ולא ניתחו את מהלכיהם. עכשיו, לראשונה, הם מתייצבים מול רביב דרוקר והמצלמה, ומדברים על הכל.

כמעט עשור אחרי, כולנו עדיין שואלים מה היו מטרות המלחמה הזאת? האם המשוואה האיומה של משימה מול חיי חיילים שיחקה תפקיד? מדוע בכל זאת ניתן אור ירוק למבצע הקרקעי המסיים? מה קרה בבינת ג'בל? האם התנהל מרדף אחר ראשו של חסן נסראללה? ושאלות רבות וחשובות.

האם אולמרט לא אמר אמת לכנסת?

ב-17 ביולי 2006, חמישה ימים בתוך הלחימה, ראש הממשלה אולמרט עלה על דוכן הנאומים בכנסת. שם, בהתבטאות פומבית ראשונה דיבר על מטרות הלחימה בלבנון. "ניאבק על השבת הבנים הביתה", אמר אז. תשע שנים אחרי מגלה ראש הממשלה דאז כי בזמן שאמר את המילים הללו, כבר ידע כי התמונה שונה לחלוטין.

"אני אגיד לך בדיוק מה אני יודע. בדיווחים שאני קיבלתי מראשי הצבא נאמר שאחד בוודאות הרוג והשני עם סיכויים טובים שהוא בחיים. בין היתר גם משום שבווסט אחד היה בו סימן של פגיעה של משהו שהוא יותר מכדור, אז היה ברור לנו שלפחות אחד נהרג", מתוודה אולמרט שנים אחרי ומספק הסבר.

"להשתמש בחטיפה של אודי גולדווסר ושל אלדד רגב זכרונם לברכה היה בהחלט דבר לגיטימי בנסיבות אותו עניין. היות שאני ידעתי שבשום תנאי אני לא אלך בדרכו של מי שאני החלפתי אותו בתפקיד (אריאל שרון ) , ששחרר בגלל טננבאום ושלושת החטופים,שחרר מאות רבות של מחבלים",הסביר אולמרט.

ראש הממשלה מתקופת המלחמה חווה חטיפה נוספת של חייל צה"ל, באותו הזמן בדיוק נחטף גם גלעד שליט. גם במקרה זה לא מיהר לקבל עסקאות והוסיף: "כשם שאני לא מיהרתי עם גולדווסר ורגב, לא מיהרתי להחליף את גלעד שליט, למרות שיכולתי לעשות את זה בתנאים לאין ערוך יותר טובים מאלה שביבי נתניהו הסכים להם".

מה חשב גדי איינזקוט על הצבא?

רמטכ"ל מלחמת לבנון השנייה, רב אלוף דן חלוץ, שילם גם הוא את מחיר הביקורת הציבורית הקשה והתפטר מתפקידו כמפקד הצבא לאחר פחות משנתיים. חלוץ מתאר שיחה שערך עם ראש אגף המבצעים דאז, הרמטכ"ל המכהן גדי אייזנקוט.

"אייזנקוט היה אומר לי שאני חי בסרט. הוא אמר לי שזה לא חיל אוויר פה, פה יעשו את כל מה שצריך בשביל לא למלא את ההוראות שלי. אני אמרתי לו תגיד לי מאיפה אתה בא? מאיפה אני בא? מאיפה אתה בא?!... אם אתה נותן פה הוראה אתה צריך לוודא שהיא קורית, אל תניח שהיא קורית", אמר חלוץ.

עוד הוסיף הרמטכ"ל לשעבר כי אז, אולי לראשונה הוא נתקל במנטליות שונה מזו שהכיר בחיל האוויר. "בתרבות שאני גדלתי עליה, אתה נותן הוראה אתה יכול ללכת לישון היא תקרה, אייזנקוט אמר שזה לא המצב והאמת - הוא צדק!", הוסיף הרמטכ"ל לשעבר.

מה קרה בקרב על בית ג'ביל?

בין שלושת הקברניטים ישנם חילוקי דעות רבים לצד הסכמות מועטות, אך כולם מסכימים כי הקרב על 'בירת הטרור' בינת ג'ביל היה אחד הקרבות המכריעים והקשים בלחימה. "הקרב הזה היה אמור להיות נקודת מפנה במערכה, ולייצר לנו תמונת ניצחון", מעיד השר לשעבר עמיר פרץ.

מהר מאוד התחילו להבין בדרגים הגבוהים כי למרות הודעת בכירי הצבא על כך ש"בינת ג'ביל בידיני", לא באמת כך הדבר. "ההודעה הזו הייתה הודעה שהקשר בינה להין המציאות הוא מאוד רופף" טוען שר הביטחון דאז. לעומתו הרמטכ"ל חלוץ טוען כי הדברים נאמרו מתוך תמונה כוללת בה בהחלט העיר הוכרעה.

לדברים אלו מגחיב פרץ ואומר: "זו תקרית חמורה מאוד, אנחנו לא צבא שחשוד בדיווחים לא אמינים וזה היה ברור שנסראללה יגיב לכך. חיזבאללה ידועים ביחסי הציבור שלהם והיה ברור שהם יעשו הכל כדי להוכיח שההודעה שלנו לא הייתה מדוייקת".

הלחץ על הקברניטים מתחיל לתת את אותותיו?

בנקודה זו פנה אלוף פיקוד הצפון לרמטכ"ל ואמר לו שבכונתו לסגת מהעיר, חלוץ ענה לא שההיפל הוא הנכון וביקש להעמיק את הלחימה. שבועיים לתוך הלחימה, בתוך בירת הטרור, ספג צה"ל את המכה הקשה ביותר שלו במהלך כל הלחימה.

מאירוע חמור זה והלאה הלחץ על השלושה לא פסק. לאחר 17 ימי לחימה מתחילה להישמע בתוך שורות הפיקוד הבכיר בצבא ביקורת חריפה על הרמטכ"ל ה"כחול" שלא מבין את השטח. במקרה אחד מספר חלוץ, קרא אליו חמישה אלופים ונזף בהם על כך שהם חותרים תחתיו.

במהלך הלחימה החל הרמטכ"ל חלוץ לחוש ברע, הוא החליט יחד עם צוותו ועם צוותו של ראש הממשלה אולמרט להתפפנות לבית החולים איכילוב שם הוא נבדק ושוחרר לביתו לאחר שלוש שעות. "הנזק שיגרם מאי הפרסום והשמועות במדינה הוא גדול בהשוואה לפרסום יזום", טוען אולמרט. בניגוד לכך משיב חלוץ: "למרות כל מה שהטיחו בי ועשו לי, אני לא הייתי בהתקף חרדה, אני לא יודע עדיין איך זה נראה".