טור: כשאולמרט, פרץ וחלוץ פתחו את הפצעים ממלחמת לבנון השנייה

במהלך מלחמת לבנון השנייה ולאחריה, הייתי מהמבקרים הקשים ביותר של תפקוד שלושת מצביאי המלחמה. קראתי להם להתפטר, כבר במהלך המלחמה הבאתי לא מעט דברי ביקורת מתוך הצבא ומחוצה לו, הרגשתי מאוד צודק ומאוד נכון.

בתשע השנים שחלפו מאז, קצת כורסם הביטחון שלי בביקורת שהטחתי. בכל אופן, אי אפשר להתעלם מהשקט בצפון. אפשר לתלות את זה, כמובן, בשורה של גורמים אחרים, במה שקרה לחיזבאללה לאורך אותן שנים, במלחמה שנגרר אליה בסוריה, במצבו הפנים-לבנוני המסובך, אבל הרגשתי שלא הגון שכשאין שקט, יורדים על מי שניהל את המלחמה וכשיש שקט, אז אומרים - טוב, זה רק מזל.

לא היה מי שישאל את השאלות

גם בגלל העניין הזה, כבר שנים שאנחנו חולמים לעשות את הסרט על מלחמת לבנון השנייה. שלושת קברניטי המלחמה, ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ"ל, לא דיברו בפומבי מעולם על מהלכי המלחמה ההיא. גם בעדויותיהם בוועדת וינוגרד - הרבה בגלל סגנון השאלות הלא ממש חכם של חברי הוועדה - הם לא אמרו הרבה. חלוץ דווקא כתב מתישהו ספר עם המון פרטים מעניינים, תובנות ולקחים, אבל זה קצת נבלע ולא היה מולו מישהו שישאל את השאלות.

לאורך השנים שמעתי המון דברים מעניינים בעקיפין או במישרין משלושת קברניטי המלחמה ההיא, חלק מהסיפורים גרמו לי להזלת ריר, אבל הם לא הסכימו לדבר למצלמה. עם אולמרט בכלל לא הייתי במצב דיבור תשע שנים, מ-2005 ועד 2014, כולל כל תקופתו כראש ממשלה.

בתשע השנים שחלפו מאז, קצת כורסם הביטחון שלי בביקורת שהטחתי. הרגשתי שלא הגון שכשאין שקט, יורדים על מי שניהל את המלחמה וכשיש שקט, אז אומרים - טוב, זה רק מזל

השיטה בה עבדנו על הסרט הזה (שישודר בשני חלקים) היא לעשות ראיון של כחמש שעות עם כל אחד מהם. לעבור איתם על כל אירועי המלחמה המרכזיים ולהבין מה חשבו ואיך פעלו. למה נכנסו למארון א-ראס? מה בדיוק קרה בבינת ג'בייל? שיספרו על מבצע "משקל סגולי" לחיסול טילי הפאג'רים של החיזבאללה, האשפוז של חלוץ, מכירת תיק המניות, כפר קנא, הוויכוחים, הלחץ למהלך קרקעי ומבצע ההמסקה השנוי (מאוד) במחלוקת. הם דיברו על תקשורת ועל פוליטיקה ומדינאות ויחסים עם נשיא ארה"ב ומזכירת המדינה, רמטכ"ל כחול מול צבא יבשה ומה לא.

מבחינתי, הייתי משדר את הראיונות במלואם. אנחנו נוסיף באינטרנט כמה קטעים שלא יהיו בטלוויזיה. חלוץ ואולמרט הציגו זיכרון מדהים. אולי בגלל ההתכוננות לוינוגרד, אולי מכיוון שאלו האנשים. עמיר פרץ זכר פחות. הוא הודה בזה מראש והלך לעשות שיעורי בית. ממש התכונן לראיון. פרץ ראה בכל העניין הזדמנות ענקית לעשות עם עצמו צדק, בראייה שלו, כמובן.

התוצאה, לדעתנו, היא הזדמנות חד פעמית להבין מה חושבים מקבלי החלטות בעת ניהול משבר לאומי. הכנות והפתיחות של כל השלושה מאוד עזרו להבין, נדמה לי, את תנאי אי הוודאות בהם עובדים מקבלי החלטות.

הייתי רוצה לחלוק אתכם כמה מהתובנות שלי על המלחמה מצד אחד ועל הדרך בה נוהלה מצד שני, אבל אחכה עם זה. גם במהלך הראיונות והעריכה של הסרט, ניסיתי לקחת צעד אחורה. לתת להם לדבר ולתת לצופה לשפוט, לחשוב מחדש על המלחמה ההיא. עם שאלות עימותיות, כלליות, הם כבר התמודדו מספיק.

בכל זאת, מילה. בן כספית, עמיתי, חושב - אם אני מצטט נכון - שזו המלחמה עם התוצאות הטובות ביותר שניהלה ישראל במשך שנות דור. הוא עשה רוורס מוחלט למה שהוא חשב אחרי המלחמה. אני לא הולך רחוק כמוהו ועם המהלך הקרקעי האחרון עדיין יש לי בעיה ענקית, אבל ברור שהייתי נשמע אחרת אחרי המלחמה, אם הייתי יודע שב-2015 הגבול עם לבנון עדיין יהיה שקט.

מאוד חשוב לי להגיד תודה לצוות "המקור", שעבד קשה מאוד על הפרויקט הזה - העורכת רותם שדות, המפיק ירין סרף, המפיקה בפועל חן גזית, שמכירה את המלחמה מהארכיון יותר טוב מכל קברניטיה, הבמאי רפי אבולעפיה, הצלמים דודו בוקר ונאדר בגדסאר, המקליט קובי כהן, וגם קרדיט לעיתונאים שכתבו ספרים על המלחמה ושעבודתם שירתה אותנו נאמנה - עפר שלח, יואב לימור, עמוס הראל, אבי יששכרוף ועמיר רפפורט.

חלקו הראשון של התחקיר - הערב, לאחר המהדורה המרכזית