טור: מדוע, למרות כל ההבטחות והססמאות, לא קם בישראל בנק חברתי?

דוח טרכטנברג הוביל לשם, הרשויות הביעו תמיכה במלים. אבל במעשים, כל נסיונותיהם של דורון, אורי, תום, אירה וצפי להילחם בטחנות הרוח של הביורוקרטיה הישראלית עלו בתוהו. האם יש סיכוי לראות את רמי לוי או מיכאל גולן של הבנקים בישראל?

ישראל רוזנר
ישראל רוזנר | צילום: אלדד רפאלי

שלוש שנים וחצי עברו מאז המחאה החברתית ששטפה אותנו בקיץ 2011. אבל האם משהו השתנה?

 

האם בשוק שהוא אולי הכי ריכוזי בישראל, השוק הבנקאי, זה שלאומי והפועלים שולטים ב-60 אחוז ממנו, זה ש-95 אחוזים בו נשלטים על ידי הבנקים הגדולים, האם יש בו סיכוי לרפורמה אמיתית, לתחרות?

 

בשנתיים האחרונות אני עוקב אחרי אחת מהיוזמות המסקרנות יותר של אותה מחאה ב-2011: קבוצת אנשים שרצו, ושעדיין רוצים, להקים בנק חדש בישראל. בנק חברתי, קואופרטיבי, בנק ששייך לאנשים הפשוטים ולא לבעלי הון. "אופק", הם קראו לו. גם המדינה בעקבות דוח ועדת טרכטנברג תמכה במילים בהקמת בנק כזה, והצהירה שתסייע בהקמת אגודות אשראי. אבל האם המילים תורגמו למעשים?

 

הבנק החברתי
הבנק החברתי | צילום: חדשות 10

דורון, אורי, תום, אירה וצפי, יוזמי ומקימי הבנק, הם ישראלים שהחליטו להלחם בתחנות הביורוקרטיה הישראלית ונכנסו למנהרת הרוח של הכוחות הכי חזקים בשוק: איגוד הבנקים, בנק ישראל, פקידי האוצר. מדינת ישראל היא אלופה בסיסמאות; הפוליטיקאים שלנו אלופים בסיסמאות: נקדם תחרות, נלחם בריכוזיות; הוועדים הגדולים אלופים בססמאות: נדאג לחלשים, נוריד עמלות. אפילו המוחים אלופים בסיסמאות: העם רוצה צדק חברתי. אבל האם מישהו מהם באמת סייע ליוזמה המעניינת הזאת לקום?

 

האם מישהו נתן כתף לחבורה הזאת, כדי שבאמת תקום כאן תחרות לבנקים? מהיכן יגיע מיכאל גולן או רמי לוי של שוק הבנקאות הישראלי?


התוכנית המלאה: הערב ב"המקור", אחרי המהדורה המרכזית