תחקיר המקור: "הנחות הסלב" של השופט דנציגר
מדוע התעכב כל כך היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לפני שהחליט לפתוח בחקירה נגד שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר? אילו הליכים לא שגרתיים עבר דנציגר בחדר החקירות? ומה עומד מאחורי חוות הדעת שהביאה לסגירת התיק מחוסר אשמה?
זו אחת החקירות הכי קשות שהתנהלו פה. מעולם לא נאלצו רשויות אכיפת החוק שלנו לנהל חקירה נגד שופט עליון מכהן. זה היה 'מבחן בוזגלו' האולטימטיבי של מערכת אכיפת החוק שלנו, מבחן עצום ליועץ המשפטי לממשלה - יהודה ויינשטיין. האם יצליח לנהל את התיק נגד עמית לשעבר לקהילה המצומצמת והיוקרתית של עורכי הדין הבכירים לשעבר? האם יעשה זאת ללא מורא וללא משוא פנים?
השתלשלות העניינים המלאה נשמרה בסוד כמוס בפרקליטות בכל השנים מאז הסתיימה הפרשה בזיכוי מלא לשופט דנציגר, בסגירת התיק מחוסר אשמה. כאן נחשפים לראשונה חומר החקירה המלא, החשדות והעדויות נגד דנציגר ועוד יותר מעניין, השתלשלות העניינים יוצאת הדופן בצמרת הפרקליטות, כפי שהסכימו לחשוף בפנינו מקורותינו, בדרך לסגירת התיק.
איך לחיאני יצא בזול
כדי להבין את סיפור דנציגר, צריך להיזכר בקצרה במשפט לחיאני. לא מזמן הסתיים משפטו של שלומי לחיאני. ראש העירייה הפופולרי של בת ים, יצא ממשפטו בזול, עבודות שירות, לא מעט בגלל מצעד עדי האופי שבאו להעיד עבורו. ראש שב"כ (כרמי גילון), שרת חינוך, ניצב במשטרה (דוד צור) וכן שרת בריאות מכהנת ועיתונאיות בכירות (אבירמה גולן ואורלי וילנאי).
לפחות יעל גרמן עוד בטח זוכרת אותו חולק סיגר עם יאיר לפיד סביב הבריכה, יחד עם מאיר כהן ואחרים, כשהוא רוקם את תכנית יומרנית וסודית לעמוד בראש הקבוצה הזאת יום אחד כמועמד לראשות ממשלה. מעניין מה ידעו חבריו החשובים של לחיאני על הדרך המושחתת בה ניהל את עיריית בת ים במשך שנים. בעיקר מעניין מה ידע חבר חשוב במיוחד.
ב 1990 לחיאני הוא איש עסקים עולה, דנציגר כבר עורך דין בכיר, ב-1998 עו"ד דנציגר הוא כבר זה שהביא את לחיאני למועמד לראשות הממשלה אהוד ברק. ברק כל כך התרשם, שהוא הדהים את כול בכירי העבודה ורצה להצניח את לחיאני ישר לצמרת המפלגה. האירועים שנחקרו בתיק החקירה התחילו ב-2002, כשעורך דין הצמרת התחיל לייצג את הקבלן לחיאני מול בנק כועס במיוחד, בנק המזרחי, שטוען שהחברה של לחיאני חייבת לו מיליונים רבים של שקלים. לחיאני כבר אז הוא לא רק קבלן. הוא רץ לראשות עיריית בת ים ונחשב לבעל סיכויים טובים.
בתמצית, המשטרה חושדת שדנציגר ייצג את לחיאני בעניינו הפרטי, בלי לקחת כסף, ובתמורה לחיאני דאג לתת לו תיקים של עיריית בת ים.
במארס 2010 כבר ממליצים בפרקליטות לחקור את דנציגר בעיקר בחשד שעזר לתחמן את בנק איגוד בפרשה, אבל לוקח ליועץ המשפטי שנה שלמה לאשר את זה וגם אז, כאמור, רק כעד, לא חשוד
כ-20 דיונים ניהלו היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה בתיק דנציגר, שהלך בסך הכל לסגירה. באחד הדיונים הראשונים אמר היועץ המשפטי לממשלה שזה נשמע כמו שוחד. איך, אם כן, קרה שמגובה כזה של חשדות, תיק דנציגר נסגר ועוד מחוסר אשמה? לרוב החשודים בפלילים לא ממש אכפת למה סוגרים נגדם את התיק. עבור דנציגר זה היה כמעט חיים או מוות. סגירה בעילה של חוסר ראיות והוא עף מבית המשפט העליון. סגירה מחוסר אשמה, ודנציגר יכול לשוב ולשבת בתיקי השחיתות הגדולים במדינה, כשופט.
בדיונים בתיק דנציגר שררה בפרקליטות תמימות דעים: גרסתו אינה מתקבלת על הדעת. גם היועץ המשפטי לממשלה חשב כך. כול האנשים שטיפלו בתיק בפרקליטות, הצוות המטפל - נועם עוזיאל ודנה נאמן, הממונים עליהם שוקי למברגר ומשה לדור, סברו כי גם אם לא יוגש כאן כתב אישום, אזי ברור שעילת הסגירה צריכה להיות חוסר ראיות. ואז קורה דבר מוזר. הפרקליטה דנה נאמן, כתבה לפתע חוות דעת לפיה ניתן לסגור את התיק מחוסר אשמה.
פרקליט המדינה לדור קורא ומתפלץ
חוות הדעת נשלחה ללדור, שלדברי מקורבים לעניין, קרא ופשוט התפלץ. על המסמך הוא כתב שורה ארוכה של הערות ביקורתיות, חלקן קשות במיוחד: "זה בלתי הגיוני בעליל", "ממש לא מתקבל על הדעת", "אין שום מקום לסיפור הזה". חוות הדעת נכתשה לגזרים, עם סימני שאלה רבים והערות כמו "נו, באמת". מה פתאום דנציגר יצא להרפתקה שלחלוטין לא ניתן היה לצפות את המשכה, תהה לדור וסיכם - היכולת לבסס את טענת דנציגר על הסכם גלובלי עם לחיאני פשוט בלתי אפשרית.
בעקבות הביקורת יוצאת הדופן, הגיעה הפרקליטה שכתבה את חוות הדעת נסערת לפגישה עם לדור. לפי מקורותינו במשרד המשפטים היא הסבירה שזו לא דעתה, היא פשוט מילאה אחר בקשת היועץ המשפטי לממשלה, שביקש לכתוב חוות דעת ברוח הזאת.
בעקבות הפגישה המסמך שוכתב ונכתבה בו הפסקה חסרת התקדים הבאה: "העברתי חוות דעת בעילה של חוסר ראיות, למרות האמור לעיל ולבקשת היועץ המשפטי לממשלה באמצעות משנהו, התבקשתי לערוך ניתוח מחודש של הריאות ולנסח מסמך אשר מבסס עמדה אחרת לפיה אפשר לסגור את תיק החקירה בעילה של חוסר אשמה והכול במטרה לבחון האם סגירת התיק הזאת בעילה הזאת בכלל אפשרית ומתיישבת עם הראיות. אבקש להדגיש שמסמך זה אינו משקף את דעתי".
אגב, רוצים לנחש מה קרה לאותה פרקליטה, דנה נאמן, שכתבה את אותה חוות דעת שנויה במחלוקת? היא הפכה ליועצת ליועץ המשפטי לממשלה. היא זו שעזרה לו גם בגיבוש חוות הדעת שסגרה את תיק חברות הקש כנגד איווט ליברמן.
תגובות: "החלטת היועץ המשפטי מדברת בעד עצמה"
תגובת דוברת מערכת בתי המשפט: "היועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור את התיק בעניינו של השופט דנציגר בהעדר אשמה, לאחר שחומר החקירה כולו הונח לפניו ונבחן על ידו. החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה ברורה ומדברת בעד עצמה".
תגובת דובר משרד המשפטים: "לאחר ביצוע השלמות חקירה בתיק השופט דנציגר, נתגבשה עמדת פרקליטות המדינה לפיה יש לסגור את התיק באין בסיס להגשת כתב אישום נגד השופט. בסופו של יום, השאלה שניצבה בפני היועץ הייתה מה תהיה העילה שבגינה יסגר התיק, שאלה שהינה כבדת משקל נוכח השפעתה האפשרית על המשך כהונת השופט.
"בפני היועץ המשפטי לממשלה הושמעו דעות שונות בקרב הצוות המטפל באשר לעילת הסגירה של התיק. כן הושמעה עמדת המשטרה (ראש אח"מ דאז, ניצב יואב סגלוביץ; וראש לה"ב 433 דאז, ניצב דודו מנצור) לפיה יש מקום לסגור את התיק נגד השופט בעילת העדר אשמה. כחלק מתהליך העבודה בתיק, ביקש היועץ המשפטי לממשלה מהפרקליטות להכין נייר עבודה המתייחס לחלופה של סגירת תיק החקירה בעילה של חוסר אשמה. על הכנת הנייר שקדה גב' דנה נאמן ששימשה באותה עת כפרקליטה בפרקליטות מיסוי וכלכלה.
"נייר זה התווסף לחוות הדעת שהוכנה קודם לכן על ידה, והתייחסה לחלופה של סגירת התיק בעילה של חוסר ראיות מספיקות, אשר ניתוח הראיות שהוצג בה שימש בסיס לגיבוש עמדת הפרקליטות לפיה אין מקום להגשת כתב אישום נגד השופט דנציגר. הבקשה באה על מנת ששתי החלופות יעמדו בפני היועץ המשפטי לממשלה ובפני הצוות המטפל בטרם גיבוש החלטה, ומדובר בהליך מקובל.
"במסגרת בחינת הדברים, נערכה פגישה עם באי כוחו של השופט דנציגר [ביום 4.12.11] והתקבלו טיעוניהם בכתב.
בסופו של יום, סברה גב' נאמן, כמו אחרים בצוות - לרבות פרקליטת המחוז (מיסוי וכלכלה) דאז, כי השלמת החקירה שנערכה חיזקה את הכף הנוטה לסגירת התיק בעילה של חוסר אשמה ולא חוסר ראיות. יודגש בהקשר זה, כי היועץ המשפטי לממשלה ממילא אינו כבול לחוות הדעת המוגשות לו. מעבר לכך, אין בדעתנו להתייחס לטענה כזו או אחרת בדבר קטעי דברים שנאמרו כביכול בדיונים פנימיים, ואין בכך לאשר או להכחיש דבר מן הנטען בפנייה.
"כידוע, ביום 4.11.14 לאחר שבחן היועץ המשפטי לממשלה את חוות הדעת שהונחו בפניו ואת נסיבותיו הייחודיות של העניין, החליט היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק בעילה של חוסר אשמה בהחלטה מפורטת ומנומקת. לעמדת פרקליט המדינה דאז לפיה יש לסגור את התיק בעילה של חוסר ראיות ולא מחוסר אשמה ניתן ביטוי בהחלטה. ההחלטה, לרבות עמדתו של פרקליט המדינה דאז, פורסמה בידי היועץ המשפטי לממשלה לעיון הציבור הרחב".
תגובת עו"ד דנה נאמן: "הטענה לפיה עוה"ד דנה נאמן לא פעלה על פי צו מצפונה אלא כתוצאה מהפעלת לחצים כאלה או אחרים הנה מופרכת. מעולם לא התקיימה כל פגישה אישית בין עו"ד דנה נאמן ופרקליט המדינה דאז משה לדור במשרדו כמתואר וכנטען ועו"ד נאמן לא טענה את הדברים שיוחסו לה.
"חוות דעתה של עוה"ד נאמן מיום 4.10.2011 לפיה יש לסגור את תיק החקירה נגד השופט מחוסר ראיות, הביאה לשינוי בעמדת הפרקליטות ואומצה על ידי פרקליט המדינה דאז לדור אשר שיבח בדיונים את מלאכת ניתוח הראיות שהובילה למסקנה שיש לסגור את התיק. חוות דעת זו נכתבה כדי לשכנע שלא להגיש כתב אישום ולא התמקדה כלל בנימוקים להמלצה לסגור דווקא מחוסר ראיות.
"בהמשך לכך, התבקשה עוה"ד נאמן על ידי היועץ המשפטי לממשלה - באמצעות המשנה לפרקליט המדינה (פלילי), מר שוקי למברגר על דעתו של פרקליט המדינה דאז לדור-לבדוק האם מן העובדות שהובילו חלק מן הגורמים למסקנה לפיה יש לסגור את התיק בעילה של חוסר ראיות מספיקות, יכול שתעלה גם מסקנה משפטית שונה.
"עוה"ד נאמן שקדה על הכנת הנייר הנוסף אשר דן הפעם ארוכות בשאלה האם יש מקום לסגור את התיק בעילה של חוסר ראיות או בעילה של חוסר אשמה ומסכם כי ניתן לבסס מסקנה משפטית של חוסר אשמה. בעקבות נייר זה וסוגיות שהעלה בעקבותיו פרקליט המדינה דאז, המליצה עוה"ד נאמן על השלמת חקירה וזו אכן נערכה.
"נייר העבודה אליו מתייחסת הכתבה כאל המסמך 'הגורלי והסופי' בתיק, נכתב עוד בטרם בוצעה השלמת חקירה וכשמו כן הוא: 'נייר עבודה', לקראת גיבוש עמדה סופית של הפרקליט בתיק ואינו אלא חוליה בשרשרת של ניירות עבודה שנכתבים עד לסיום החקירה.
"עורכת הדין נאמן גיבשה את עמדתה הסופית בתיק כבכל התיקים, רק לאחר בדיקה מדוקדקת של חומר החקירה כולו והערכת מכלול הראיות שנאספו בכל שלבי החקירה. עוה"ד נאמן עומדת, גם כיום, באופן מלא מאחורי עמדתה זו לפיה, עילת הסגירה הראויה הנכונה והצודקת היא חוסר אשמה וכך המליצה ליועץ המשפטי לממשלה".
דובר המשטרה: "המשטרה מנהלת לאורך שנים עשרות חקירות רגישות ומורכבות של אנשי ציבור בכל הדרגים ללא משוא פנים. כך נוהלה גם חקירת נשוא התחקיר".