גיבורי הגיטרה בצרות
תביעה חדשה עלולה לתקוע מקלות בגלגלים של הכותרים הפופולריים Guitar Hero ו-Rock Band
להקות קאברים הן חלק מעולם המוזיקה כבר עשורים. כאשר חברה מעוניינת לעשות שימוש בלחן שהזכויות עליו שייכות לאחר, היא מגלה לא פעם שלחכור את עותק המאסטר המקורי של ההקלטה זה יקר מדי או פשוט בלתי אפשרי. גם לשכור את הלהקה שביצעה את השיר המקורי, כדי שתקליט אותו מחדש, זו משימה בעייתית.
במקרים כאלה מתעוררת השאלה, מתי אמן שרוצה להקליט גירסת כיסוי מפר את זכויותיו של האמן המקורי? מייקל נובאק, עורך הדין של להקת ה-Romantics, מאמין שהפרת זכויות יוצרים מתרחשת כאשר הצרכנים חושבים שהם מאזינים ללהקה המקורית.
זהו הבסיס לתביעה שהגישו לאחרונה שלושה חברים בלהקה נגד Activision Publishing וחברות משחקים אחרות.
למרות שרבים בתעשיית המוזיקה הביטו על הרווחים הגדלים של תעשיית הגיימינג כעל מקור פוטנציאלי לרווח, התביעה של ה-Romantics עשויה לתקוע מקלות בגלגלי התוכניות הללו.
תובעים את כל העולם
וולי פאלמר, מייק סקיל, קוז קאנלר וה-Romantics, הידועים גם בכינוים Master Beat תבעו ב-20 בנובמבר את מפיצי המשחק Guitar Hero Encore: Rocks the 80's. הם טוענים שההקלטה של השיר המושמע במשחק, What I like about you, מחקה באופן בלתי הוגן את הצליל שעליו עמלו חברי הלהקה מאז 1979.
למעשה, נטען בתביעה בבית המשפט הפדרלי שבדטרויט, ההקלטה הופכת את הגירסה שבמשחק ל"בלתי מובדלת מהגירסה המקורית", ולכן, מבלבלת את הצרכנים וגורמת להם להאמין שהלהקה מקדמת את הכותר.
סדרת משחקי Guitar Hero מאפשרת לשחקן לנגן שירים באמצעות גיטרת פלסטיק שמחוברת למחשב. המטרה היא לנגן את התווים של השירים בסדר ובקצב שמופיעים על המסך ולקבל נקודות עבור דיוק בביצוע.
הלחן לשיר של ה-Romantics אמנם נחכר ממחזיקי זכויות היוצרים, חברת התקליטים EMI, אבל מפתחי המשחק ומפיציו לא חכרו את ההקלטה המקורית. במקום, הקליטה חברת WaveGroup Sound גירסת כיסוי לשיר שהשתמש בצליל הדומה לזה של ה-Romantics, כך טוענת התביעה.
כעת מאשימה הלהקה את הנוגעים בדבר בהפרת זכויות פרסום, יצירת רושם שגוי של תמיכה במוצר ותחרות בלתי הוגנת.
כשטום וייטס שר על צ'יפס
כחצי מהמדינות בארה"ב מגנות על זכותו של אדם לפרסום - כלומר, זכותו למנוע מאחרים להשתמש בזהותו למטרות מסחריות ללא רשות. אם המדינה לא מכירה באופן במפורש בזכות למנוע שימוש בזהות, היא כנראה מגנה על זכותו של האדם לפרטיות, זכות שהרבה פעמים כוללת הגנה על זהותו.
אבל לא מדובר בהגנה גורפת. רק כתריסר מדינות מאפשרות ליורשי הנפטר למנוע שימוש מסחרי בזהותו וגם אז, רק תחת תנאים מסויימים. מלבד זאת, מדובר בזכות השמורה לפרטים, לא משהו שתאגיד או ישות עסקית יכולים ליהנות ממנו. והזכות בדרך כלל מגינה רק על דמויות מפורסמות וייחודיות.
בשנות ה-80 ניצחה בט מידלר בתביעה משפטית שהתבססה על זכותה לפרסום נגד חברת פורד. יצרנית המכוניות שכרה זמרת שנשמעה כמו מידלר כדי לבצע את השיר Do You Want to Dance, שהזכויות לו נחכרו ממפיציו. בשנות ה-90 תבע טום ווייטס את Frito-Lay לאחר שזו השתמשה בזמר שיחקה את קולו בפרסומת לצ'יפס.
ננסי סינטרה לעומתם, הפסידה בתביעה לתחרות בלתי הוגנת שהגישה בשנות ה-70 נגד Goodyear, שהפרסומת שלה עשתה שימוש באחד מלהיטיה הגדולים בעזרת זמרת שחיקתה את קולה וסגנון לבושה של סינטרה.
במקרה של ה-Romantics יצטרכו התובעים להוכיח שהצליל שלהם אכן מובחן, ולטעון שמדובר בצליל מוגן בזכויות יוצרים. אם תצליח התביעה, עשוי להתעורר תיאבונן של להקות נוספות והמצב המשפטי של משחקים מצליחים, כמו Guitar Hero ו-Rock Band, עשוי להתערער.