אמנות הווירטואליה

התמונות של האמנית הגרמנית ביאטה גוטשו (Beate Gutschow) הן מחקר של קיצוניות ושל הונאה. שום דבר אינו כמו שהוא נראה כאשר כל תמונה נוצרת בעזרת מחשב.

בחדר אחד שבו מוצגות עבודותיה במוזיאון לצילום עכשווי במכללת קולומביה, תלויות תמונות ספוגות צבע מסדרת ה-Landschaft (נוף) של גוטשו, שמציגה מה שנראה כקבוצה עליזה של סועדי פיקניק באזור כפרי. בחדר אחר תמונות שחור לבן חשופות וגדולות מסדרת Stadt (עיר) של מציגות הומלסים ותיירים זה לצד זה, בוהים בעגמומיות אל מה שנראה כחורבותיה של עיר.

אוטופיות מחלידות. דיסטופיות אורבניות. אופוזיציות חשופות - כמו החשיכה והאור שיוצרים את הבסיס של הצילום.

אבל התמונות של גוטשו לעולם אינן מה שהן נראות. ראשית כל, הן לעולם אינן צילום של מציאות ריאלית. הפופולריות של הצילום הדיגיטלי הפכה את השיפור והמניפולציה של תצלומים לקלים ונפוצים הרבה יותר. אבל אצל גוטשו אפילו התמונה שעומדת בבסיס העיבוד אינה אמיתית.

מונטג' של תמונות

"אני פשוט ממציאה דברים", אמרה במהלך תצוגה מקדימה של התערוכה, בהתייחסה לסצינה מדברית צורמת במיוחד, שנוצרה על ידי שימוש בתמונות שצולמו במקומות נידחים כמו המדבר העירקי, הפרברים של לוס אנג'לס והאלפים האוסטרים.

התמונות אינן מזויפות. הן מורכבות הרבה יותר. הן עבודות המשלבות פיקציה צילומית שנבנתה בתהליך מייגע ממאות ולפעמים אלפי תמונות אנלוגיות מהארכיון הפרטי שלה.

זהו טריק שנרשם רגשית אצל הצופים הרבה לפני שתהליך העבודה גוזל הזמן של גוטשו מוסבר להם. תמיד יש משהו בתמונה של גוטשו, אפילו בנוף הכפרי ביותר, שגורם חוסר נוחות.

אולי אלו העצים הגזומים שצמחו במקור ברחוב עירוני ומופיעים פתאום באמצע נוף אידאלי שגורם לחשד. אולי זו הדרך שבה עצים וחוגגי פיקניק מסודרים בתמונה, בסידור שלעיתים קרובות מחקה באופן מודע את ההצבה של האלמנטים הללו בציורי נוף מפורסמים מהמאה ה-17.

"אתה מרגיש שמשהו אינו כשורה", מסבירה גוטשו. "אתה חש ככה משום שאתה זוכר את התמונות הללו ממדיום אחר, מציור...ואתה מוצא זאת מוזר שתמונה נראית כמו ציור".

זוהי הפעם השניה שהמוזיאון לאמנות עכשווית בנה תערוכה סביב תמונותיה של היוצרת. "כאשר ראיתי אותן בפעם הראשונה התלהבתי מהטריק", נזכרת נטשה איגן, מנהלת במוזיאון, שמציינת כי: "כאשר מתחילים לדבר על זה עם הצופים, אנשים נעשים מאוד מעורבים".