"כל אחד יכול לאשר אירוע המוני": מה נלמד מאסון פסטיבל ערד?

23 שנים עברו מאז אסון פסטיבל ערד, בו נהרגו נעמה אלקריב, איטן פלד וחן יצחק, בעת שחיכו להופעה של להקת "משינה". ב-18 ביולי 1995, הייתה אמורה להיערך הופעת הפרידה של הלהקה בבמה המרכזית של ישראל באותה התקופה, פסטיבל ערד.

אלפי בני נוער נהרו אל העיר הדרומית והתגודדו ליד שער הכניסה למתחם. בהוראת המארגנים לא נפתחו שערים נוספים ונוצר דוחק רב. כתוצאה מלחץ הקהל, בזמן מופע החימום של להקת "טיפקס" התמוטט חלק מהשער - וקרס על הצעירים שנקבצו תחתיו.

שש שנים לאחר האסון, חמישה ממארגני הפסטיבל הורשעו בגרימת מוות ברשלנות. על שניים מהם נגזרו עונשים של עד שנת מאסר אחת, ועל השאר נגזרו עבודות שירות של שלושה עד שישה חודשים. מפיץ הכרטיסים שמכר יותר כרטיסים ממה שאישרה המשטרה, הורשע גם בשיבוש הליכי משפט, לאחר שניסה "להחזיר" כ-5,000 כרטיסים לנתוני המחשב.

לפי כפיר מלכה, מהנדס בטיחות ומומחה לבטיחות באירועים המוניים, ישראל למדה מן האסון, אך לא מספיק. "אחרי האסון נקבע תקן לבטיחות באירועים המוניים, אבל התקן הוא וולנטרי ולא מחייב, וזה האבסורד פה", אמר. "כדי לנהוג ברכב אתה צריך רישיון נהיגה, אבל כדי להפיק אירוע ל-40 אלף איש אתה לא צריך רישיון. ויותר גרוע מזה, כל אחד יכול לאשר בטיחות של אירוע המוני, אפילו אם הוא לא למד דקה בטיחות בחייו".